כאן לא בית קפה/ג'קי לוי

כאן לא בית קפה/ג'קי לוי בהוצאת כנרת, זמורה

את ג'קי לוי אני מעריצה שנים רבות, אהבתי להקשיב לו ברדיו, ראיתי אותו בהופעת יחיד, וכשסלונה הציעו את הספר הראשון שלו למבוגרים היה לי ברור שאני חייבת לקרוא אותו ולהבטיח לעצמי לכתוב ביקורת אמיתית בדיוק כמו שאני עושה תמיד❣️.

"כאן לא בית קפה" מכיל 10 סיפורים על בתי כנסת ברחבי הארץ ובעולם. חלקם מחייו של המספר במהלך השנים מילדות לבגרות.

אני גדלתי בבית מסורתי וביקרתי בבית הכנסת בראש השנה וביום כיפור. אין לי ידע בנוסח התפילות, אין לי מושג מתי מברכים ועל מה, וההצצה לחיי המתפללים קסמה לי.

כל סיפור הוא עולם ומלואו נוגע בחיי קהילה שאורח החיים הדתי הוא עניין שבשגרה אצלם. הסיפור הראשון שבה את ליבי "התפיליפיני שלי" המון כאב יש בו ומוסר, ומחשבה וחמלה. ג'קי לוי יודע לספר את הסיפור מכל הזוויות, הוא לא מעביר ביקורת, הוא לא שואל שאלות, הוא פשוט שם את הדברים על השולחן ונותן לקורא להחליט לבד מה הוא מרגיש או חושב.

בכל הסיפורים נוגע לוי בנושא העדתיות בטעם טוב ובקריצה לקורא.

בעמ' 16 הוא מתאר מהי ישיבה אינטגרטיבית כשרובה מאוכלסת על ידי מזרחיים: "תפילה צריכה נוסח. וכאן היו הכללים ברורים, אם נאמר, 80% מתלמידי הישיבה היו ממוצא מזרחי, נוסח התפילה היה אשכנזי….. 90% ממוצא מזרחי? כנ"ל…. ומדוע? כי ככה. פשוט ככה".

בהנחה שיש מצב שרוב הסיפורים הם אכן מהמציאות, הסיפור על רוני היה עצוב מאד, אכן "קול השופר נדם", ואני התלבטתי מה יחשבו החברים של ג'קי כשיקראו את הסיפור? ואם הסיפור איננו אמיתי ג'קי ביקש לשלוח מסר למישהו……

במהלך כל קריאת הספר הטרידה אותי השאלה האם ג'קי שינה את שמות האנשים, האם הכל באמת קרה כפי שמתואר? לוי יצא למסע בין בתי כנסת במשך שש שנים, אילו סיפורים הוא לא הכניס לספר? ומה היתה הסיבה לכך? כמה חירות הוא לקח לעצמו בכתיבת הסיפורים.

מה שהיה חסר לי במיוחד זהו קולן של הנשים. ברור לי שהסופר ישב בשורות המתפללים, אך הסקרנות הרגה אותי…. הצד הגברי היה מוצלח מאד אבל בטוח שאצל הנשים היה יותר מעניין .

הסיפור "החתן מאיי הבתולה" הוא שוס רציני, באמת כך זה קרה? וברור לכם שאני לא רוצה להרוס לכם את הסיפורים, לכן אני מקמצת במילים.

אני חושבת שכל מי שבית כנסת הוא חלק מחייו ייהנה לקרוא את הספר ולהכיר זווית ראייה שונה ואחרת של האדם הדתי.

כל מי שסקרן לדעת מה קורה שם בפנים בתוך עדת הגברים המתפללים, מובטחת לו הנאה צרופה.

ג'קי לוי הוא אומן הסיפור בעל פה, להאזין לו זה כייף אמיתי, בקריאת הסיפורים שמעתי את קולו ברקע וחייכתי לעצמי. הסיפורים כתובים בלשון הדיבור ולכן צריך להתרגל לשפת הכתיבה של ג'קי – שילוב של דיבור וסיפור.

אני מחכה כבר לספר הבא.