יש משהו מאוד רומנטי בחורף, במזג אוויר הסגרירי, בערפל בשעות הבוקר המוקדמות. התחושה הנעימה הזאת באף כשיוצאים החוצה לוקחים לגימה מהאוויר הקר וזה מעורר אותנו לשארית היום. אני גם אוהבת גשם, כשהוא רגוע לא מלווה ברוח צדדית מציקה, לטייל עם המטרייה לנשום את הלחות שמצטברת באוויר. לראות את האנשים החולפים על פני, אני תמיד תוהה לעצמי וחושבת "מעניין לאן הם ממהרים" כל אחד עם העיסוקים שלו, אני אוהבת לדמיין לעצמי את החיים שלהם, מי הם? הגבר הזה שהולך ממולי? יכול להיות שהיום קם מאוחר לעבודה ובגלל זה הוא ממהר? או שההפך הוא חוזר ממשמרת לילה ארוכה לראות את אשתו וילדיו לפני שהם הולכים לבית הספר. האישה הזאת עם מגפי עור ועקבים, לאן היא הולכת? אולי לפגוש חברה בבית קפה או לעבודה? כאילו אני יודעת עליהם משהו שהם לא.
אנשים אלה מביאים לי השראה, אנשי היום יום, מכנסים בי פרופורציה עד כמה אנחנו נראים דומים מהצד אבל לכל אחד מאתנו יש עולם ומלואו. אני ממשיכה ללכת הגשם נגמר, מטיילת לי עוד קצת ובלי לשים לב אני כבר נמצאת בפארק מרוחק כשמה שנמצא ממולי זה הנוף. שקט, ציפורים מצייצות. איזה בוקר מושלם לחיות בו, ליצור בו.
