השאלה הזו ליוותה אותי לאורך כל הילדות. כל יציאה מהבית, אירוע או אירוח לוו תמיד בשאלה: יש מדרגות?
ככה זה כשאבא נכה קשה וגופו קשיח כמקשה אחת מכף רגל ועד ראש, ללא תנועה במפרקים. אבא שבשבילו להפנות מבט לאחור הוא משימה שיכולה לקחת חצי שעה, כי הוא צריך לקום ולסובב באיטיות את כל גופו. אבא שבשבילו שפת כביש או מדרכה הם חומה בצורה.
בשל המוגבלות של אבא, חיינו תמיד ״על הגובה!״ המיטה של ההורים שלי היתה מיטת ברזל גבוהה, אליה בקושי טיפסנו כילדים. שולחן האוכל שלנו היה שולחן גבוה, והכיסאות, כיסאות בר. כן, אני גדלתי בבית בו כל יום הייתי יושבת על הבר… לאכול מרק עוף וסלט עם חביתה. זה היה המטבח שלנו. לא כי זה היה מודרני, אלא כי אבא לא יכול היה לשבת, (חוסר כיפוף במפרקים), אלא להישען על כסא גבוה (מעץ כבד).
לבית מלון מעולם לא יצאנו, כי אבא צריך מיטה גבוהה.
לקולנוע? אבא ראה סרטים בעמידה, תוך הישענות על הקיר.
חוף ים? רק בנתניה. שם יש גינה ציבורית גדולה, אבא נשען על משענת של ספסל, ואנחנו הילדים יורדים לים בהשגחתה של אמא.
כך אילתרו ההורים שלי ומצאו תמיד את הדרך והאפשרות להשתלב בחיי היום יום למרות המוגבלות הגדולה. העיקר שלא יהיו מדרגות!
לעיתים קרה, שנותני שירות לא הבינו כלל את העניין וענו לנו שאין מדרגות, אך בבואנו למקום נוכחנו לדעת שיש (נו, טוב, רק אחת קטנה, וגם זה בחוץ…), ולחזור הביתה מאוכזבים.
אבא נפטר לפני כמעט 30 שנה, עוד לפני שקמה עמותת ״נגישות לישראל״. בשנים האחרונות אנחנו עדים לכך שהמודעות לנגישות עלתה מאד והמצב היום כבר הרבה יותר טוב!
לא רק אבא שלי היה מוגבל, מסתבר שכ-18% מהאוכלוסייה בישראל הם אנשים עם מוגבלות על סוגיה השונים: מוגבלות פיזית, חושית (לקות ראייה ושמיעה), לקות נפשית ושיכלית. מוגבלות נגרמת מסיבות שונות – ביניהן מחלות, זיקנה, לידה ותאונות.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל – כ- 1,440,000 אנשים עם מוגבלות, כלומר, כמעט אדם שישי בישראל סובל ממוגבלות כלשהי, ללא הבדל דת, גזע, גיל ומין. כמו כן, ההערכה היא שעבור כ-700,000 איש (כ-10% מהאוכלוסייה) נושא הנגישות הינו קריטי.
מאז עברו תקנות הנגישות בשנת 2006, במוסדות ציבור ובבניינים חדשים יש היום חניות, עלייה למדרכה, כניסה לבניין באמצעות שיפוע (רמפת כניסה), עלייה לקומה הנדרשת באמצעות מעליות, מסדרונות ברוחב שיאפשר תנועת כיסאות גלגלים וכמובן שירותים.
אולם, חשוב לזכור שלבעלי המוגבלות מותר גם לבלות. ישיבה בבית קפה או במסעדה משפרת את מצב הרוח, מסייעת בשילוב המוגבל ובני משפחתו בחיי החברה וחיונית למוגבל לפחות כמו לאדם הבריא. כדי שבעלי המוגבלות יוכלו ליהנות מהבילוי, חשוב להעלות את המודעות לנושא הנגישות גם במסעדות.
טחנות הצדק והנגישות טוחנות לאט, אולם יש כבר המון הצלחות: ב- 2009 עבר החוק שכל מבנה ועסק חדש חייבים להיות נגישים. כלומר גם אם יש תא שירותים אחד, זה יהיה שירותי נכים. ב- 2011 עברו תקנות לגבי ״מקום קיים״, בהן נקבע שמי שיש לו עד 4 מסעדות יהיה חייב להפוך לנגיש עד 2015. (לגבי רשתות, נתנו להן עד 2017). כשאומרים נגיש, הכוונה מבחינת השירותים, הריהוט, התאורה, האקוסטיקה במקום, כי נגישות זה לא רק לבעלי כסא גלגלים. גם חירשים ועיוורים זקוקים לשירותי נגישות במסעדות ובבתי קפה. תפריטים בברייל, תפריטים הכתובים בפוסט גדול וברור, בצבעים קונטרסטיים וכדומה.
תקנות וחוקים לחוד ואכיפה לחוד. נתוני סקר ארצי שנערך לאחרונה בקרב 803 מסעדות ברחבי הארץ מלמדים כי:
• רק 20% מהמסעדות נגישות לנכים.
• 24% מהמסעדות נגישות חלקית.
• 56% אינן נגישות כלל לנכים.
• רק ב- 4% מהמסעדות יש תפריט המודפס בברייל.
• 48% מהמסעדות ללא חניית נכים!
• ממצא עגום – 53% מהמסעדות ללא שירותי נכים!
נכון שלא הייתם הולכים למסעדה שאין בה שירותים? עבור נכה, מסעדה בלי שירותי נכים שווה למסעדה ללא תא שירותים בכלל.
אגב, החל מהשנה שעברה, חלה חובה לפרסם מהם הסדרי הנגישות של כל מקום. מה נדרש לפרסם:
חניית נכים – יש / אין
הדרך מהחנייה למסעדה – ישרה / עם רמפה / מדרגות
שירותי נכים – יש / אין אם יש – האם יש בהם מאחזי יד בשני צידי האסלה
תפריט ברייל – יש / אין
מאשרים כניסת כלבי נחייה – כן / לא.
כרגע זה מיושם רק בצורה כוללת: מציינים נגיש או לא נגיש ולא מפורטים הסדרי הנגישות, כך שיש עוד הרבה מה לשפר.
עמותת נגישות לישראל מקיימת בימים אלה ״ארוחות חושים״ כדי להעלות את המודעות לנושא הנגישות במסעדות. הארוחה מיועדת להנהלות, ציוותי עבודה, אירועי חברה, משלחות מחו״ל וכדומה.
בארוחה תוגש המנה הראשונה כשעיני הסועדים מכוסות בכיסוי עיניים, כדי להמחיש את תחושתו של האדם העיוור במסעדה.
את המנה השנייה אוכלים עם כפפות בישול שבתוכן קרטון קשיח, כדי להמחיש מהי מוגבלות פיזית ואת הקושי שהיא יוצרת.
את המנה האחרונה יגישו כשלאוזני הסועדים אוזניות כדי להיות לרגע קט בעולמו של מוגבל השמיעה. הזמן הארוחה יספרו עיוור, חירש ומוגבל פיזית על אורח חייהם, השתלבותם בחברה, על הקשיים ועל החוויות שלהם בהקשר לנגישות. הארוחה היא ארוחה חווייתית מעוררת חושים ובכלל לא פשוטה. אותי היא החזירה לילדות. לשאלה הנצחית: יש מדרגות?
לפרטים נוספים: אתר נגישות לישראל http://www.aisrael.org
לתיאום מועד לארוחה: טל. 09-7451126
שלוחה: 1.
פקס. 09-7451127
מייל: office@aisrael.org
