מאהוב ליבי, קיבלתי יער במתנה.
הוא ירוק, סמיך, ושביליו מפותלים.
כשנושאים עיניים למעלה, גווניו משתנים.
במעבה היער, זורמים מים, וגולש מפל.
במקומות אליהם לא מגיעה השמש, האדמה לחה תמיד.
כשאני הולכת בו, נשימתי נעתקת ומעמיקה.
לעיתים, אני עוצרת, ופורשת זרועותיי.
עדר כבשים דוהר, מערה עמוקה, כהה, ריחה ריח אדמה.
עלוות עצים. וגשר עץ. וליבי, שעולה על גדותיו.
