ימים מתחלפים / תמר פרמן אבניסן

הוצאת ניב ספרים

כשהציעו לי את הספר הזה לסקירה, שמחתי מאוד. הנושא של מגדריות וזהות מינית ריתק אותי מאז ועד היום. התמודדותם של הומוסקסואלים במדינת ישראל, עם חשיפת זהותם המינית, עם חיי היום יום, עם החוקים המפלים, כל אלו בעיני מהווים נושא מאוד חשוב שניתן לכתוב עליו אינספור ספרים.

מיד הסכמתי בשמחה.

הספר עניין אותי בחלקו יותר ובחלקו פחות, אך בטרם אכתוב את חוות דעתי, אומר שראוי היה לעשות עריכה טובה ויסודית לספר, כי אז, אין לי ספק שהוא יכול היה להיות ספר פשוט נפלא. היעדר עריכה כזו (או עריכה בכלל) הובילה לבעיית זמנים חמורה, לבלבול וחוסר סדר משווע, והדבר הוריד מאמינותו של הספר ומרמת העניין בו.

אסף, גיבור הספר, אמור להיות בחור כבן 30, נחשף כהומוסקסואל בטעות, כאשר אירח חבר שלו בביתו, ואביו שרצה להביא להם שתיה וכיבוד, נכנס לחדרו ותפס אותם מתנשקים. המום ונסער, סוטר לו אביו, ומאז אותה סטירה נותק הקשר ביניהם. אביו קבר אותו עמוק באדמה, הרחק מלבו. אסף לא מגיע לאירועים משפחתיים ולא מתקרב לסביבה בה עשוי להיות נוכח אביו.

הספר מתחיל בהיותו של אסף ילד צעיר, בכיתות הנמוכות בבית הספר. מתאר את התמודדותו עם הזהות המינית הלא ברורה שלו, עד להתוודותו בפני עצמו ובפני אחותו, חברתו הטובה, גלי.

לספר בעיית זמנים קשה. בראש כל פרק מצוינת שנה ושם הדמות מפיה מסופר אותו פרק. הוא מתחיל בשנת 1973 מפיו של אסף, קופץ עשר שנים קדימה. לאחר מכן ממשיך בשנת 2011, ולסיום בהווה, בשנת 2018.

מעבר לעובדה שנוכח היותו של אסף תלמיד כיתה א-ב בשנת 1973, הוא אינו יכול להיות כבן 30 בשנת 2011 (תעשו את החשבון בעצמכם), יש בעיות זמנים רבות נוספות.

נראה כאילו אסף מדבר איתנו בזמן הווה כשהוא בשנת 2011 ועוסק בעניינים שונים כגון מציאת צמיד ועליו טבוע שמו של בחור, שבחר לאתרו, אך המשך החיפושים אחר אותו אדם מתקיים רק בשנת 2018.

לעניות דעתי, המחברת ניסתה להעביר את ההווה (כאילו אנחנו בשנת 2018 לאורך כל הספר) עם קפיצות אחורה לשנים ההן שציינה בתחילת הפרקים, אך לא ממש הצליחה במשימה (רק כך אני מצליחה להבין את הקפיצות הלא הגיוניות שחלו בעלילה).

שוב, אני חוזרת לעניין העריכה. אם היתה נעשית כאן עריכה ספרותית טובה, לא היינו נתקלים בבעיות אלו ואחרות שהתעוררו בספר.

הספר מסופר בגוף ראשון תחילה מפיו של אסף ולאחר מכן מפיו של אביו עמיחי.

הכתיבה עצמה מאוד יפה ומותאמת לדמות המספרת. גם לאסף הילד המספר, וגם לאסף הבוגר. השפה תקנית ומשובחת, ואני לא יכולה לחזור לתחושת ההחמצה שבעריכה הספרותית הלקויה שנעשתה כאן, אם בכלל.

בסך הכל עלילה מאוד מעניינת, התמודדויות קשות לאורך כל העלילה. הזהות המינית, החשיפה, ערך המשפחה, זוגיות, שקרים וגילויים עצמיים, כל אלו היו מנת חלקו של הספר, עד לסוף המפתיע.

קריאה מהנה.