"לא, הוא לא היה בבר המצווה".
"מה?" אני שואל, מעט מזועזע. "מה ז'תומרת? גם לא בעליה לתורה וזה?"
"לא" היא אומרת לי, "לא במסיבה ולא בעליה לתורה ולא בשומקום אחר".
אני לוקח נשימה. הטאפאס בגרון יורד באיטיות.
"אבל הוא אבא שלו! איך דבר כזה קורה?"
"אתה לא מבין. פשוט לא יכולתי. לא יכולתי"
נכון אני צודק? איך קורה שילד חוגג בר מצווה בלי האבא שלו? כלומר, זה יכול לקרות כמובן בנסיבות מצערות, אבל איך זה יכול לקרות כשהאבא נמצא במרחק נגיעה. רבע שעה נסיעה מהאירוע?
או. טוב שאתם שואלים. אז בואו רגע נשים את עצמנו בנעלי אותה הגרושה איתה התנהלה השיחה. סבבה? דרך אגב, כמו שאתם רגילים, אצלי, הכל אמת. באמת היה, כולל הטאפאס, נו.
נניח והיא היתה אומרת … נגיד … יש לו בת זוג עכשיו. הוא נשוי בשנית והוא אמר שהוא מגיע עם אשתו החדשה ולא בא לי שהיא תבוא.
אז מה? מה זה קשור? יש לגרוש שלך חיים. יש לו חיים גם אחריך וזכותו להגיע לבר מצווה של הבן שלו גם אם זה עם אשתו החדשה. זה טבעי והגיוני.
טוב נו, אז נניח והיא היתה אומרת … קבלו. תקשיב, הוא בגד בי במהלך הנישואים ואשתו החדשה? המהממת? הבת-xxxx? היא אותה האחת שהוא בגד בי איתה. עכשיו אתה מבין למה אני לא מוכנה?
טוב האמת, זה כבר נהיה קשה יותר. ברור לי שזה קשה לך וברור לי שיש לך הרבה מטענים אבל תקשיבי. זה הבן שלך. איך הוא קשור? מה הוא עשה רע? למה הוא צריך לחגוג בר מצווה בלי אבא שלו? תנשכי שפתיים ותתגברי חמודה.
או קי. אבל האמת שהיא אמרה לי את הדברים הבאים. "היא היתה החברה הכי טובה שלי בזמן שתפסתי אותם ביחד, אתה מבין? עכשיו אתה מבין? היא היתה ה-פ-א-ק-י-נ-ג חברה הכי טובה שלי!!! איך אני יכולה לראות אותה מסתובבת בבר מצווה של הבן שלי?!?! לא הייתי יכולה לתת לזה לקרות. לא מסוגלת להכיל את זה"
מה קרה? בלעתם את הלשון? רגע רגע … אולי היא קצת צודקת? פתאום … פתאום אפשר אולי להבין לליבה?
האמת, והנה קופץ לו קר הרוח, מתוכי, האוטומט, היא עדיין לא שכנעה אותי עד הסוף וכן אמרתי לה את זה. עדיין, עם כל הנסיבות הקשות לעיכול, עדיין יש שם ילד שחגג בר מצווה בלי האבא שלו. עדיין, יש שם אבא שהבן שלו חגג בר מצווה והוא לא היה. וזוהי סיטואציה שלא כל כך נתפסת בעיני.
אבל כן, אני מצליח להבין למה היא לא יכלה. למה היה לה קשה עד בלתי אפשרי, לא שאני מצדיק כאמור, אבל כן יכול להבין.
ולמה אני מספר לכם את כל זה? סיפורי המגזר. כן כן, המגזר. המגזר הזה שאחוזים נרחבים מאוד מהאוכלוסיה משתייכים אליו. אז אני מספר כי דבר ראשון הסיפור נגע לי בעצבים הכי רגישים. זה נגע באבהות שלי שכל כך חשובה לי. וגם הבת שלי חגגה בת מצווה בשנה שעברה. גם לי היה קשה. אני בטוח שגם לגרושתי לא היה קל. אמנם, כמובן, הסיטואציה שלנו שונה לגמרי מהסיפור של הידידה שלי ובכל זאת. הרבה מטענים. הרבה כעס, אכזבה, מרירות, פכחון. אבל כן הצלחנו לראות את טובת הילדה מעל האגו שלנו, מעל הרגשות האנוכיים שלנו.
וככה זה נראה. סוכריות. (אל תאמינו לכל מה שמספרים לכם)
אבל יש לי גם מה להגיד לאותו גרוש. אותו אבא. בגדת? סבבה. עם החברה הכי טובה של אשתך? אני זורם איתך. זה החיים שלך. זה גם החיים של מי שהיתה אשתך. בן אדם מבוגר. אולי זה היה הדבר הכי טוב שקרה לך. אולי זה הדבר הכי טוב שקרה גם לגרושתך. מי יודע?
אבל בן אדם! הבר מצווה של הבן שלך. ילד! מה הוא מבין? אתה לא מגיע? מה נסגר איתך? תהפוך את העולם בכדי להגיע! ואם זה אומר להגיע לבד, אז תגיע לבד. קשה לך? קשה לך להתמודד עם האשה החדשה? תתמודד אחי. זו הדיסה שבשלת לעצמך אז תאכל אותה. אל תגרום לבן שלך לחגוג בר מצווה בלעדיך. זה לא מגיע לו. הוא לא עשה שום דבר רע. תהיה אבא.
ואיך אסיים?
כמובן בשיר. שיר שאני מאוד אוהב ומתחבר לי בול. שיר שאת מילותיו הקדשתי לבת שלי ביום חגה (עם שינויים קלים שלי, בטוח שתבין מוקי :-)).
[youtube Dv63nyew7qQ nolink]