מה הייתם עושים אם היו מודיעים לכם שנותר לכם שבוע אחד בלבד לחיות?
זו בדיוק השאלה עימה התמודד עדי לוי, (עמוס תמם הנפלא), הגיבור הראשי בסרט.
כשהוא בהלם מההודעה על מחלתו הסופנית וממילותיו של הרופא שאצלו היה לבדיקות, על כך שימיו ספורים, מנסה עדי לדבר בטלפון עם אשתו, (מלי לוי, בתפקיד משני ורציני, המשפיע על העלילה), אך אינו תופס אותה ולמרבה החלחלה גם רואה אותה על יד מקום עבודתה מתנשקת עם גבר זר.
ההלם הכפול בו הוא נמצא גורם לו לנסוע בצורה חסרת אחריות ולהתנגש בבחורה מובילת כלבים (דוג – ווקרית), ובכלביה. כיאה לבחור טוב הוא מתנצל ואף נוסע עימם למרפאת הווטרינר.
הבחורה, נטליה, (מיטל גל סוויסה בתפקיד ראשי מתוק ומשכנע), מתגלה כפילפלית שובבה שמעוררת משהו בליבו של עדי. הוא מספר לה שהתבשר על מחלתו הסופנית ונפרד לשלום.
עדי מגיע לביתו והעלילה תופסת תאוצה בספונטניות קלילה, עצובה לעיתים אך אמיתית ועוצמתית כמו החיים עצמם.
הסרט מתחיל בקטע משמעותי מילדותו ומציג קטעים קצרים נוספים כבר בהתחלה המלווים את תחנות חייו עד להיותו איש. כשהיה עדי ילד אביו נהרג והוא לקח על עצמו את תפקיד הילד הטוב שמרצה את כולם. את אמו, את חבריו ללימודים, את מורתו, את חבריו בצבא, באוניברסיטה ובעבודה, את אשתו ואת בנו.
גם הכרותו את אשתו החלה על בסיס ניצולה אותו, את טוב ליבו.
יש להם ילד אחד שמתחצף לעדי ומתנהג אליו בצורה מכפירה ומכמירת לב. אשתו היא עורכת דין קשוחה ומצליחה ואנו יכולים רק לשער שהקריירה שלה המריאה בזכות עדי, בעלה המפרגן והנדיב.
ההודעה על המחלה והפגישה המקרית עם נטליה מעוררת אצל עדי תובנות והבנות ומכאן כדור השלג דוהר ומתעצם. עדי מתמלא זעם על חייו ומבין שהיה טוב מידי ונתן את כל כולו לאחרים כשבעצם אף אחד לא זוכר ו"לא סופר אותו" כלשון הסלנג.
הוא מתחיל לטרוף את החיים ונותן ל"זאב הפנימי" שלו, מושג שלימדה אותו אהובתו החדשה, להשתחרר ובגדול. הוא מתעמת עם אמו, (אוולין הגואל הנהדרת), מתעמת עם אשתו, עם בנו ואף עם הבוס שלו בקטע מצחיק והזוי שרובנו היינו רק חולמים לעשות לפעמים: הוא שורף את חדרו של הבוס במקום העבודה ומודיע לו שהוא מתפטר.
הוא מתחיל לעמוד על שלו, מתחבר לילד הפנימי שבו ולומד לחיות מחדש ולנצל את החיים, עד ש… צעד אחד נועז מידי ואף פלילי מחזיר אותו לביתו, לחיים האפרוריים עם אשתו שדומה שנלחמה עליו והבינה שלקחה אותו כמובן מאליו, ולשגרת חייו המרצה את כולם ובעיקר את אשתו ואמו ששכנעו אותו לחזור, עד הסוף המפתיע והסוחף שגורם לכולם לחייך.
הסרט קליל ודרמטי, קומי ואמיתי גם יחד. מלא בתובנות על החיים ועל שברירותם, על כמה הבריאות חשובה ובעיקר כמה חשוב לחיות את החיים בצורה מלאה ועשירה בתשוקה ובעשייה על מנת שלא יהיו לשווא.
התסריט נהדר, המשחק קליל ומשכנע, ובסרט מופיעים בתפקידי אורח שחקנים נהדרים ומוכרים כמו ענת וקסמן, ציון ברוך, גיא לואל ויפית אסולין.
פס הקול נפלא ובו בין היתר שיר של שלמה ארצי ושיר של יהודית רביץ, שירים מרגשים וישראליים.
והערה/הארה קטנה לסיום, בשיחה שלאחר הסרט עם הבמאי רועי פלורנטין, התסריטאי רן אפלברג והשחקנית מיטל גל סוויסה, הועלתה נקודה חשובה על כך שאנשים היום נמנעים מלבקר בקולנוע ומעדיפים לצפות בביתם בסרטים בטלוויזיה. הדבר משפיע על העשייה הקולנועית שקשורה, איך לא, גם בכסף, במימון וכמובן במשכורות. שחקנים ויוצרים רבים נאלצים לעבוד בעבודות נוספות, לרוב מזדמנות, על מנת להשלים את פרנסתם ולהתפרנס בכבוד. כולנו יכולים לתרום להמשך העשייה אם נצא מידי פעם מהמסך הקטן ונבוא לביקור מול המסך הגדול לשעה וחצי של קלילות, קסם ויציאה מן השגרה, מלווה בקולות פצפוץ הפופקורן של החיים.
******
*צילומים: יח"צ, רן מנדלסון.
שחקנים: עמוס תמם, מיטל גל סוויסה, מלי לוי, אוולין הגואל, גיא לואל.
במאי: רועי פלורנטין.
תסריט: רן אפלברג.
צילום: בועז יהונתן יעקב.
מוסיקה: אביב כהן השני.
הפקה: משה אדרי, ליאון אדרי.