בהמשך לשני הפרקים האחרונים (ומי שלא קרא, זה הזמן), הוחלט לצרף צלע שלישית למשולש האהבים. ריצה, כח ואני. נכון, זה מתחיל להיות מסובך. כי לא מספיק שהריצה מתלוננת שאני לא משקיעה ביחסים בינינו, עכשיו יהיו עוד מישהו שיתלונן. מצד שני אימוני כח, נועדו לחזק (לא רק אותי, כדי שתפחדו ממני כשתפגשו אותי בסמטה חשוכה), אלא גם את הקשר שלי עם הריצה…
עם האופטימיות הזו הגעתי לסטודיו. לא, לא יהיו תמונות מהסטודיו, יהיו סיפורים משם. שואלים למה? התשובה מאד פשוטה – 50 גוונים של אימון. לא צוחקת. הכי 50 גוונים, החדר האדום או הכחול, תבחרו צבע ותתפרעו: תלייה מהתקרה, משקולות בכל הגדלים והצורות, כדורים, חצאי כדורים, רבעי כדורים, גומיות – ארוכות, קצרות, עבות, דקות, מזרונים – כחולים וארוכים, אדומים וקצרים, מוט קצר, מוט ארוך (תרגיעו, למתח), רצועות (שוב תרגיעו, לא קושרים אף אחת…בעצם, אולי כדאי שאני אשאל בשיעור הבא), TRX – את זה אני רוצה לפתוח, הTRX הזה, שנשמע כמו דינוזאור חמוד (T-rex), הוא לא חמוד בכלל, הוא כואב, ואם היה דינוזאור, הוא היה אמור להיכחד כבר לפני כמה מיליוני שנים. הוא לא. או כן וחזר כדי להכאיב לנו כי הכחדנו אותו.
את כל 50 הגוונים אני עוברת אחד אחרי השני ואתם לא רוצים לדעת אילו שרירים גיליתי שיש לי, ובאילו מקומות. הם היו רדומים, עד שהדינוזאורים התעוררו לחיים כדי להעיר אותם גם. הכי יפה, שבכל פעם שריר אחר מתעורר לו ומתחיל לכאוב. רק בינינו, זה כאב כיפי, אם לא יכאב, איך אדע שעבדתי?
את כל 50 סוגי הכאבים לקחתי הלילה, כן, זה באמת היה באמצע הלילה – להתעורר ב4:25 זה להתעורר לפני שאני בכלל הולכת לישון (Orna, להירגע, דווקא הייתי ילדה טובה הלילה, דאגתי לליקוי ירח משובח, בדקתי שהוא באמת כזה, מלא ויפה, עשיתי לירח קצת בייבי סיטר וכשראיתי שהוא מסתדר לבד, הלכתי לישון רגועה בידיעה שיש לי לפחות 4 שעות מלאות לישון).
הבוקר רצנו ביער הקדושים, שהיה מלא בקדושות שהתעוררו באמצע הלילה כדי לרוץ השמחה רבה. עד שגילו שהמסלול מתחיל ה3.3 ק"מ של עלייה משובחת, שלא באמת אפשר לרוץ אותה. היא לא נגמרת, היא רק ממשיכה, וממשיכה, וממשיכה….אז מה עושים כדי להפיג את הכאב ברגליים? ברור, תמונות, כי ככה יש תירוץ מעולה לעצור לשניה ולנשום, לתת לרגליים שניה לנוח, לאגור כוחות ולהמשיך הלאה עם קללה עסיסית בין השיניים, מוסתרת על ידי חיוך לסלפי. טוב, גם להציץ בנוף המדהים, מסתבר שלא חייבים לטוס לאוסטריה, אפשר גם כאן, בקטנה.
מי ששרדה את העליות (כולן…..ברור, לביאות קדושות אחת, אחת), המשיכה לעוד מספר לא מבוטל של קילומטרים בירידות, עליות קטנות ומשובחות, אפילו סתם מישור היה בתפריט, עם אוויר צח והרבה נוף מדהים. בהחלט מסלול מומלץ, יש לי תחושה שדרך לסובב תעבור משם עוד כמה פעמים.
#לאן_את_רצה_TantiRoza
