מדי פעם אני נוהגת לתרום את גופי למדע כלשהו.
אני תורמת אותו לטובת אהבה. ומגלה פעם אחר פעם כמה הוא עמיד וגמיש.
ואני תורמת אותו לטובת חילופי עונות ולטובת טעמי גלידה חדשים. ולטובת הים, כמה פעמים בעונה, שוב ושוב בשביל לגלות עד כמה גרגרי החול דביקים ועקשנים.
ולטובת טיפוס מקרי על איזו גבעה. אני נמנעת מלתרום אותו למפלגות שאינני חובבת. למופעי קרקס עם חיות ועוד….
בקיץ, רגע לפני שהתרככו השמיים ומליון דברים השתנו לי בחיים תרמתי את גופי לטובת שידרוג.
את הגוף הנפש ותוכן הארון שלי.
את הפוסט הזה תכננתי להעלות כבר מזמן. אבל החיים וגם המוות סחפו אותי. והגיע חורף. ופתאום להסתכל בתמונות האלה ולהזכר היה מוזר.
לחשוב מה החיים מזמנים. על מה חשבתי אז ומה העסיק אותי… איך לא ידעתי מה עומד לבוא.
בין התמונות האלה, אותו בוקר של שידרוג ארון הבגדים, שיחה מלב אל לב עם שפירית וטלי, ובין היום קרו כל כך הרבה דברים.
ובכל זאת. ובגלל כל זה אני בוחרת להזכר. שבצורה הכי פשוטה ונגישה ניתן לשנות.
מצב כזה לאחר.
החיים מפתיעים. מפעימים. מאתגרים ממש.
ואנחנו, משתנים מדי יום. עם כל רגע שחולף, כל מפגש.
הקונספט המהפכני של שיפרית אדרי הוא להגיע אל נשים הביתה ויחד איתן לברור מהארון את הבגדים שבאמת תם זמנם,(מלא) את אלה המדויקים (מעט מדי) ואת אלה שהם כוכבי האירוע, אלה שניתן במעט השקעה להפוך למדויקים פלוס פלוס!
טלי המתוקה, שהיא הבעלים של "טליה" הגיעה כרוח גבית מוכשרת ומצחיקה. ויחד שתיהן הוציאו מהארון את מיטב מחדלי האופנה שיש ברשותי. מיטב הנוסטלגיה. מירב הג'אנק. וכן כמה פריטים מגניבים.
קבלו בבקשה את השמלה ההו-כה-הדוקה-אבל-בעלת ה-מחשוף-ההו-כה- הורס:
והנה השידרוג: הפיכת השימלה לחולצה מתוקה. תוספת של חצאית שנקנתה פעם מזמן בימי שוק בצאלאל העליזים ב15 שח ג'קט שעלה 5$ וטאדאם
או, שימלה שבחיי אינני יודעת מה חלף לי בראש כשקניתי אותה. אולי רצף מחשבתי שכלל התקף שיכחה לגבי גודל החזה שלי לדוגמא….
לזכותי ייאמר שאני משוגעת על פסים!
והנה השימלה עם ג'קט מיושן שגם הוא נקטף מאיזה קולב בזכות מחיר אטרקטיבי ובהתקף עיוורון צבעים זמני ממש…
בדקותיים ממש עפו שרוולי הג'קט. ובעזרת חוט ומחט נוצר כיווץ-מחשופי הולם. ו… קבלו את הלוק המגניב שיצא!
דיברנו מלא. על החיים ועל דימוי גוף ועודף משקל. על מי אנחנו רוצות להיות ואיך אנחנו מרגישות עם מי שאנחנו היום…
שיפרית בכלל עובדת סוציאלית…עם טעם משובח ו"עין" שיודעת לאתר מציאות. טלי כבר שנים בעיצוב אופנה, מתעקשת על ה"שפה" שלה. על טווח מידות נדיב. על איכות. ועל להיות בנוח בדיוק כפי שהיא.
עברנו על חומר תאורטי. על מבני גוף שונים. ומה כדאי.
הרגשתי שאני נעה במרחב שמאפשר לי להרגיש נח. עם הטעויות שלי. עם הבחירות שבחרתי. בבגדים ובכלל.
נזכרתי כמה שמונצס יש לי ועד כמה מחרוזת בעשרה שח יכולה ממש להאיר התלבשות.
כמה אני באמת ובתמים מאמינה שעודף משקל הוא לא סיבה להקפאת כל התוכניות באשר הן.
נתקפתי געגועי אמת לחנות המדהימה שלי, לשיחות עם הלקוחות, לקריאות ההתפעלות וההתרגשות כשמישהי פגשה את עצמה חדשה אל מול המראה.
לאט לאט חזר אלי איזה ביטחון שבאופן נכלולי אבד לי… וכבר אספתי מפה ומשם (מהארון שלי כמובן) התלבשות חמודה בעצמי.
לסיום צ'ופרתי בשובר להשלמת פריטים נחוצים ממש אצל טלי בחנות.
מה שקוראים שוס אמיתי.
אז לסיכום:
החיים יקירי עמוסי כל טוב. ואתגרים. מהמורות ומכמנים. הכל מהכל ובקצב מטורף. אי לכך ובהתאם לזאת יש להיות. נוכחים. ברגע. באהבה. בעצב. בשמחה.
(שימו לב לשמחה, הכלבה האהובה שמופיעה בחלק מהתמונות,כבר שבוע שהיא לא תופפת על הרצפות בבית הזה.)
לשיפרית אדרי ולטלי "טליה" יש מיזם מחבק. אישי ואנושי. וכן, גם אקונומי. היכולת למחזר מהקיים היא אופציה מצוינת.
וגם, קריירת הדוגמנות שלי כדוגמנית הקצרה והרחבה בהיסטוריה ללא ספק צוברת תנופה.
שאו ברכה.
לעמוד הפייסבוק של שיפרית:
https://www.facebook.com/shifrit.edri
לעמוד הפייסבוק של "טליה"