יומן קרואטיה – יום 6.
מה? רק 6 ימים?? מרגיש כמו הרבה יותר….נתחיל דווקא מהסוף….ממש הרגע סיימתי לעשות קניות. כן. עשיתי הזמנה באינטרנט, כדי שליסמין ונעמי יהיה מקרר מלא, גם כשאני כאן. הרגשה טובה ומשונה..לפני זה עשיתי אמבטיה. רק שתבינו, למרות היופי מסביב וה"משרד" בגינה הירוקה תכל'ס, החדר שלנו עדיין מתפקד כמו מחסן ואנחנו ישנים בחדר שמיועד לאירוח. אז המיטה ומברשת השיניים בחדר אחד, הארון והמראה בחדר השני…והבאלגן בשני החדרים – גדול. ואני? קשה לי עם באלגן ובכל זאת, נשימה עמוקה ואני משחררת. הערב דובי כבר סידר קצת את החדר האמבטיה ואני יכולה לצחצח שיניים ולשים קרם פנים באותו מקום! אח….ההנאות הקטנות האלה. העיזים שכל כך כיף להוציא מהבית! אז מילאתי אמבטיה עם מים חמים וקצף…הדלקתי נר ושתיתי כוס יין, שמתי מוסיקה מדיטטיבית ברקע ונתתי לגוף העייף להירגע. להירגע ממה?לפני האמבטיה המרגיעה ניקיתי. ניקיתי, שאבתי, תליתי, שטפתי. בסך הכל, אם נעזוב לרגע את הרומנטיקה של לגור בכפר קטן באירופה הרי שבעצם באנו לכאן להיות חצרן וחדרנית….ואת מה שאני שונאת לנקות בבית (ולכן, משאירה כמה שאפשר לעוזרת הבית האהובה שלי) כאן אני מנקה באמ-אמא שלי! ובכל זאת – כותבים לי כל הכבוד ואיזה אומץ ולפעמים אפילו ממש מקנאים. אז האמת היא, שכן. אני שמחה מזה. איכשהו גם לנקות יכול להיות עיסוק עם נתינה ותחושת שליחות…. אבל נעזוב רגע את ההתבחבשות הזאת ונחזור ליומני היקר.
ומכיוון, שהיום אני כותבת ברוורס, מהסוף להתחלה אז לפני הניקיונות עבדתי על המחשב. שמתי כאן תמונה של "המשרד" החדש שלי אבל בפועל נכנסתי הביתה אחרי רבע שעה, כי היה לי…קר. כן, אני יודעת שבישראל יש גל חום. אז תסלחו לי, אבל לי היה קר. ובדיוק כשתליתי כביסה קרה דבר מדהים – השמים נצבעו בכתום זרחני. לא רק הצד של השקיעה אלא גם הצד השני, שכבר כמעט החשיך. פתאום היה פס מואר בכתום וכמה דקות אחר כך צמחה מין קשת בענן שרק לא היתה בצורת קשת אלא חץ אל החלל…. חבל שהיינו כל כך המומים ומופתעים, שלא צילמנו…
היום היה היום ראשון הראשון שלנו כאן בבית והעברנו אותו יחד עם חברים, שישנו אצלנו.
היום הראשון שקמנו בנחת.
היום הראשון שישבנו לשתות קפה בגינה עם חברים.
היום הראשון שהכנו ארוחת בוקר מפנקת וערכנו שולחן בגינה (וגם את זה לא צילמנו…..ממש חוסר מקצועיות)
היום הראשון שעזבנו הכל ונסענו לטייל
(ומצאנו ספא עם מים תרמיים ומרכז טיפולים, מסעדה, בריכה וכל זה על גדת נהר הדוברה. ממש עשר דקות מכאן. בקרוב, אבדוק את המקום בצורה יסודית יותר ואדווח) ונסענו בין יערות, כבישים מתפתלים וכפרים קטנטנים. מצאנו מבצר עתיק וזנוח (חבל….אולי את המיליונים שיהיו לנו תיכף נשקיע שם…), שתינו במסעדה נחמדה, אכלנו במסעדה נחמדה אחרת, ראינו במבי צעיר שברח מיד אל תוך היער ו….ישנו שנ"צ! השנ"צ הראשון שלי כאן! (ומי שמכיר אותי יודע שסדר היום שלי מחולק תמיד בין לפני השנ"צ לאחריו….)
ומכיוון, שתיכף כבר יום שני (בארץ כבר אחרי חצות. כאן שעה אחת אחורה) כדאי שאלך לישון ואתכונן לכל מה שאעשה ביום שני בפעם השניה….אפשר לשמוח בדברים גם אם הם לא ראשוניים, נכון?
