יומן קרואטיה – יום 5

יום הפתיחה הרשמית. איזה יום עמוס! בבוקר נפרדנו מזוג האורחים שלנו, שהיו מרוצים להפליא. הזוג השני, שעשה הזמנה של הרגע האחרון גם דפק ברז של הרגע העוד יותר אחרון ולא הגיע…. מבאס…הזוג שהתארח אצלנו הגיע מצרפת ומטייל בקרואטיה 9 ימים. הוא מורה לסלסה שמחכה לקורס שוטרים והיא אחות בטיפול נמרץ ילדים, שבאה לשיעור סלסה…..היא בגיל של אור והוא בגיל של יסמין…(כלומר, צעיר ממנה ב-7 שנים). אני כל כך אוהבת מפגשים עם אנשים. להציץ לרגע לחיים אחרים. ולא ממציצנות. אלא. בסקרנות, פליאה ואהבה..ואז לדמיין כל מיני דברים שהם חושבים, רוצים או עושים.
הספקתי לתרגל יוגה כשבין לבין ננו, השכן החביב עזר לדובי להתקין את הגז בכיריים (כאן קונים לבד בלון גז, שמים אותו בארון ליד הכיריים וכשהוא מתרוקן לוקחים אותו למקום מיוחד שבו ממלאים אותו מחדש) ואז הבין (בדרך נס, בהתחשב ברמת התקשורת המילולית בינינו) שחסר לי שמיר למלפפונים הכבושים במלח אז הוא חזר עם אשתו, עם שמיר מהגינה, כמה גרגירי פלפל שחור ושקית של חסות טריות מהגינה. עכשיו, זה קטע מרגש כי הצלחנו ליצור יחסי שכנות ישראלים עם שכנים קרואטים. אני בספק אם הם עושים מחוות כאלה לאלה, שגרים לידם כבר 20, 50 או 100 שנה! אשתו של ננו עוד לא עשתה סיור בבית אז עזבתי הכל והראיתי לה כל פינה בהתרגשות רבה. הבית הזה היה פעם של סבא של ננו ושם הוא (ננו) נולד. בגלל סכסוך משפחתי (מי מנחש על מה??) הם לא דרכו בתוך הבית עשרות שנים! כך שההתרגשות היא מכל הכיוונים. שעה קלה אחר כך הגיעו אלינו החברים הישראלים הראשונים שבאים לבקר אותנו בביתנו החדש. ילנה וולרי! כל שנה הם נופשים בקרואטיה. נהנים שוב ושוב מהנופים והטעמים, לפני שנה הם ראו את הבית מבחוץ – מוזנח ועזוב. הפעם הם חזרו ליהנות ולבלות איתנו. אכלנו יחד צהריים ועבורי הכל זה פעם ראשונה – פעם ראשונה שהשתמשתי בתנור , במיקסר , בפותחן. פעם ראשונה שאני מרימה כוסית לחיים לעבוד הבית המוכן. (טוב, כמעט תיכף מוכן…) דובי הציע שנרד לנהר. החלטנו לא לקחת בגדי ים כי קצת קריר. דובי הציע שאנעל נעלי ספורט אבל איכשהו, מצאתי קושי בלנעול נעלי ספורט עם שמלה. כן! גם לי יש את הגבולות הפשיוניסטים שלי! וחוצמזה, הנהר כל כך קרוב שזאת ממש לא בעיה. וכך….יצאתי לצעידה של שעתיים וחצי ביערות ובשדות. האישה והכפכפים. איך זה קרה? כמו כל מיני דברים שקורים כשנשואים לדב. הגענו למפלים שליד הבית אז דובי הציע שנלך למפלים היותר גדולים ויפים. נו…אז הלכנו. עברנו במחנה מגניב עם בקתות משונות. מין רובינזון קרוזו בתשלום. ואכן, הגענו לפינה קסומה של המרז'ניצה. דובי הציע שבמקום לחזור כמו שבאנו נעלה למעלה, במין מדרון עם צמחיה סבוכה, לכיוון בית שהוא ראה. נחכה שם והוא יבוא לאסוף.אותנו עם האוטו. בכל זאת, אשתו צועדת בכפכפים…..כשעלינו למעלה נתקלנו בשני גברים שהיו בשוק מזה שהגחנו להם מבין השיחים ועוד יותר מזה שהגענו מהכפר שלנו ברגל. מאז ימי הפרטיזנים לא נשמע כדבר הזה. הם כיוונו אותנו כה וכה ואנחנו המשכנו לצעוד….בתוך יער עבות. רק אנחנו, הציפורים ורוח הקודש..חצינו שדות, פסי רכבת ועוד שיחים, קוצים ועשבים עד שהגענו אל הכביש. מזל שוויז חזר לעבוד ודיווח לנו שעוד קילומטר וחצי נגיע הביתה. בכפכפים…… ומילא אם התוכנית היתה לנוח…לא! התכנית היתה שבני משפחת צ׳וואנגיץ׳, שבזכותם ובגללם כל הבית הזה, נרכש, שופץ, רוהט ואוכלס, הגיעו לביקור בכורה רשמי, במסגרת הפתיחה הרשמית שלGreen Eden, Croatia ! אכלנו ושתינו, השקנו כוסיות, קשקשנו ב-4 שפות ועכשיו, עייפים ומרוצים אנחנו פתוחים לקבל אורחים! שבוע טוב ולילה טוב. המפלים במרחק כמה דקות הליכה