חזרתי הביתה להמשיך לעבוד. ופתאום, דפיקה על החלון. כן. לא על הדלת. על החלון. השכנים (שקיבלו ממני לחמניות…) חשבתי שבאו להגיד תודה אבל הם דווקא באו להזמין אותי להצטרף אליהם לפסטיבל פולקלור שמתקיים פעם בשנה, במרחצאות החמים, Topliċe מרחק עשר דקות נסיעה מכאן. קפצתי משמחה ואפילו הזוג הנחמד שמח בשמחתי ותוך כמה דקות עמדתי נרגשת ליד הרכב של השכנים. לפני שבוע היינו במרחצאות האלה עם וולרי וילנה, מישראל. מגרש החניה היה די ריק. עכשיו ב -21.30 בלילה הוא היה מפוצץ ובקושי מצאנו חניה. צלילי המוסיקה היו רועשים גם מרחוק ועוד יותר כשהתקרבנו. סביב הבריכה עם מי הגופרית החמים הוצבו עשרות שולחנות עץ. מה שולחנות…קרשים על "חמורים" ומאות קרואטים ישבו סביבם ושתו. שתו זה אומר אלכוהול. לא ממש שותים פה מים…את מופעי ריקודי הפולקלור הפסדנו כבר אבל הרכבי מוסיקה עלו בזה אחר זה. כל סולן יותר זקן מקודמו, הנגנים גם הם נראים כאילו מתחת לגיל חמישים זה לא "אין" כאן. המנחה הוא קריין סלב מ"רדיו מרז׳ניצה" גם הוא לפחות בן 60. בקיצור, ממש אופנתי להזדקן כאן. הקהל דווקא היה רב גילאי בעליל כשבני הנעורים קופצים ומשתוללים בבריכת מי הגופרית החמים כאילו שאלו מי קרחון. הזקנות? אתם לא מאמינים איזה אנרגיות היו כאן לכמה מהזקנות המבוגרות יותר. ואיזה קורדינציה. חבל שלאנקיצה שלי, השכנה שלי, אין כישרון ריקוד. אבל מה זה חשוב? גם אני לא הפגנתי שם יכולות מי יודע מה ובכל זאת, רקדנו שתינו ונהיננו מאד! כמובן, שגם ישבנו לשתות משהו. בכל זאת, בקרואטיה התנהג כקרואטי ואני, לשמחת כולם, בהחלט יודעת למלא את החלק הזה. באמצע כל מופעי הח'תיירים עלו לבמה כמה נערות בביקיני מהכפר גנרלסקי סטול (הזכור למי שקורא אותי כבר כמעט שבועיים ככפר עם המכולת והארטיקים) למעין ווריאציה של תחרות נערת הכפר. מתוך 6 נערות חצי ערומות. היו שם רזות, שמנות, שטוחות, שופעות ואחת שנראית כאילו נולדה על מכשיר בחדר כושר…. בין כל החוגגים הסתובב שוטה הכפר. בחור שכנראה בא משושלת של שוטי הכפר, לפי מה שהבנתי מננו ואנקיצה (הוא מדבר אנגלית רצוצה והיא לא יודעת אף.מילה והתקשורת בינינו – supper!!!) ובנוסף, גם היה שיכור למדי. כולם ניסו לגרש אותו והוא – מה אכפת לו? נדחף לכל מעגל, מצרף את עצמו לזוגות מחוללים ובעיקר, משתכשך בנעליו בתעלות המים החמים, שמקיפות את הבריכות. מה שבטוח, הוא נהנה מאד! חזרנו הביתה אחרי חצות ומיד נפלתי שדודה. בבוקר, הכנתי בהתרגשות את ארוחת הבוקר לזוג הצעיר. גם כאן הם היו מרוצים ומאושרים (אפשר לראות תמונה של התוצאה כאן Green Eden, Croatia)
השלמתי עוד כמה עניינים ויצאתי בשמחה – לחמניות מעשה ידיי ועוד תשורה בידי לארוחת צהריים של יום ראשון, אצל חברתי ושכנתי החדשה, וישנייה (דובדבן).
חשוב לציין, שנאלצתי לסרב להזמנה אחרת, קוסמת לא פחות, לפיקניק ושחיה בנהר. מה לעשות, הלו"ז שלי עמוס. לא כל יום נשארת כאן ישראלית מטורללת, שהיא ובעלה החליטו לבנות בית שהוא גם עסק אי שם בכפר קטן ונידח על גדת נהר בקרואטיה.. ובנוסף לכל, היא גם צמחונית…..היתה ארוחה נפלאה ויותר מזה – מצאתי את הבית בקלות וגם את הדרך חזרה (אחרי כמה כוסיות ראקייה ויין עם מים מוגזים – משקה מקומי ששכחתי את שמו. משהו כמו שפליג) ואת שאר היום והערב אני. מעבירה בבית ובגינה. מרחוק, שומעים את המפלים, הירח עלה – כתום ומלא וגדול ולמרות שמחר יום שני – כאן זו תחילה של שבוע חדש. מחר נעמי מגיעה וגם ליאור, חברתה. מחר כבר יהיו חוויות אחרות. לגמרי!
יומן קרואטיה יום 14.
זה בדיוק שבועיים מאז שהגעתי בטיסה ודובי חיכה לי בשדה. עכשיו אני בשדה התעופה, מחכה לנעמי וליאור, חברתה. איזה כיף שהטיסה שלהן יצאה בזמן ונחתה בזמן! (בניגוד לטיסה שלי לפני שבועיים…) ואני חושבת לעצמי, איזה קטע זה. נעמי באה עם חברה, לבית שלה בקרואטיה. גם עם כל החוויות והיומן והשהות שלי בבית ובכפר, יש רגעים שזה פשוט לא נתפס! הכנתי להן את אחד מחדרי האירוח. זה שצמוד לחדר שלנו ונמצא בקומת הקרקע, כדי שנבלה יחד. אני כבר מתכננת להכין איתן ארוחת בוקר ולקחת אותו לראות את כל הדברים, שאני כל כך מתפעלת וחוגגת מהם. מעניין איך יגיבו בנות עשרה מצחקקות….את היום העברתי בנחת בסידורים בקרלובץ ובבית.. נכנסתי לסופר לקנות חלב ויצאתי עם 3 סלים..יש לי אורחות חשובות לפנק! הסתובבתי בסופר כמו במוזיאון. לאט לאט. כי היום יהיה לי זמן. למדתי איך קוראים לכל מיני דברים וגילגלתי על הלשון את הצלילים…את כל ה-צ וה- צ׳ ששולטים כאן.חייבת ללכת עכשיו! הן תיכף מגיעות! אני מתרגשת!!!