יום שבת 1.6
ביום ג סיימתי את טיפולי הקרינה ועברתי מספר ביקורים אצל אחות הקרינה , הרופאה האחראית על הקרינה והרופאה הממיינת ביחידת הרפואה המשלימה – כולן במרכז דווידוף שהפך בחודשים האחרונים לביתי השני. מכולן הבנתי שמשבוע ועד 10 ימים לאחר סיום טיפולי הקרינה תיתכן החמרה משמעותית בכאבים וכן שינויים בגוון העור.
במקביל, קיבלתי זריקה הורמונלית בשם "לוקרין" שמיועדת למנוע מהשחלות לייצר אסטרוגן . הזריקה מוזרקת ישר אל תוך השריר או הוריד ובפעם הראשונה שזה קרה , והוזרקה אל תוך זרועי , בדיוק באזור המפרק בין הכתף לזרוע, כאבה מאוד ואף נוצרה התנפחות מסוימת. לאחר ההתאוששות מההלם הראשוני כתוצאה מכאב הזריקה , רק אז קלטתי שאת הזריקה הזאת איאלץ לקבל כל 4 שבועות במשך שנתיים לפחות, אלא אם כן אחליט לעבור ניתוח להסרת השחלות. מכיוון שזכר הניתוח שעברתי לא מזמן, רק בינואר, טרם חלף, והכאבים באזור השדיים וכן בבתי השחי, היכן שהוצאו בלוטות הזקיף שלי, הנם נוכחים ומורגשים היטב, לא ששתי בלשון המעטה לרעיון של ניתוח נוסף וניסיתי להכיל את העובדה שעליי לקבל ולהכיל את הזריקה החודשית.
בהמשך, כך נאמר לי תתווסף תרופה בשם "טמוקסיפן" שמיועדת להוריד את רמות האסטרוגן עד לכדי מצב שבו לא יוותר אסטרוגן בגוף וכך בעצם אכנס לגיל המעבר.
לאחר קבלת הזריקה, שאלתי את האחות אם אני אמורה לצפות לתופעות מסוימות כבר באותו היום ונאמר לי שייתכן שיהיו לי גלי חום, אך אלה הגיעו בשלב מאוחר יותר, לאחר שבוע , ועדיין, למרות שידעתי כי הם אמורים להגיע התחושה הייתה מאוד מוזרה ולא נעימה בלשון ההמעטה – כמו לחוש שאני בוערת בפתאומיות מבפנים, ראייתי מטושטשת, כולי טבולה בזיעה וכל קשר ביני לבין אוריינטציה סביבתית (שגם ככה לא משהו אצלי …) הנו מקרי עד לא קיים.
בסיומו של אותו שבוע, ביום שישי , הכאבים הרגישו כמו סכין שחודרת פתאומית לחזה מספר פעמים ביום . למחרת, ביום שבת , כאבי הסכין הפתאומיים התחלפו בכאבים ממושכים ותכופים יותר ולוו בהתנפחות של האזור , כמו תחושת לפיתה של החזה למשך מספר דקות מייסרות שהרגישו כמו נצח ובליווי הבחילה המוכרת וחוסר התיאבון המוכר אף יותר.
