יומן מסע – יום 1 – 14/7/16

בחורה עם מחשב נייד

הדרך להודו

היום הראשון הוקדש כולו לנסיעה ולמעבר להודו.
חוויתי לילה קשה לפני תחילתו של היום
בכיתי לפני שנרדמתי
קמתי והמשכתי לבכות
נפרדתי מהילדים נפרדתי מונוס נפרדתי ממנו
זכיתי לקבל המון המון פרידות טלפוניות ומסרונים מרגשים ועוצמתיים שריגשו אותי וגרמו לי להמשיך ולבכות
עם הגעתי לשדה לטרמינל ולנקודת המפגש עם בנות הקבוצה והמדריכה כשנשאלתי מה שלומי המשכתי לבכות

המפגש השני עם בנות הקבוצה, הפעם בהרכב מלא עם שתי הנשים הישראליות המיוחדות שהגיעו למסע מארה״ב, היה נכון והרגשתי בטוחה ומוקפת
לעומת זאת ההמתנה לבידוק הבטחוני ולצ׳יק אין לטיסה היתה זוועתית
אז המשכתי לבכות

לאחר המתנה של למעלה משעתיים כמעט עשיתי זאת
נותרו לי אמנם דקות ספורות להגיע לשער היציאה לנוכח העיכוב ולא ויתרתי על כריך וכוס קפה
אז הפסקתי לבכות

אפילו חזרתי למספר שיחות שפספסתי של אנשים שרצו לברך ולחזק אותי
חזרתי לבכות

כשהתיישבתי במטוס הבנתי פתאם שזה זה
זהו
החלום שחלמתי
הכמיהה שלי לצאת למסע האישי אכן שוגר ויצא לפועל במציאות הממשית
אני עידית הצלחתי לעבור את כל המכשולים את כל המחסומים את כל הקשיים את כל הקושיות את כל הרמת הגבות את כל הדאגות ואת כל הסקפטים והצקצקנים שלא הרפו ממני מאז הכרזתי על נסיעתי

בשעות הסמוכות לפרידה ההלם של הסובבים הפך להערכה וקבלה של הבחירה שלי ״קוקואית״ ככל שתהיה ואף הבנתי שהפכתי למקור השראה לאנשים רבים
המשכתי לבכות

הטיסה ברובה היתה נוחה למעט קטע מטלטל אחד שליבי החסיר פעימה בכל מובן המילה
זכיתי לקבל מכתב מאישה משמעותית מאד בחיי שמהווה חלק בלתי נפרד מחיי אישה שאני מאד אוהבת
המכתב היה מאד אישי ונכתב מדם ליבה
הגיע לי לקבל ממנה את המכתב הזה
נכתבו בו מילים לא פשוטות ומורכבות שהטיבו לתאר את השלכות הטלטלה האישית שאני חווה מאז מותו על הסביבה הקרובה אליי
הוא מהווה עבורי את הצעד הבא במסע האישי שלי להבנה, לסליחה, לקבלה ולשחרור
הדרך עוד לפניי
את סוף המכתב שהיא הקדישה לי אשתף בסוף המסע האישי הזה
הוא מסכם ואומר הכל
כששיתפתי את חברתי החדשה למסע שישבה לידי וראתה אותי בוכה בסערת רגשות לנוכח המילים שכאבו ועל ליבי המדמם עם סיום קריאת המכתב היא נדהמה להסב את תשומת ליבי לספר שירה פתוח שהיא החזיקה בידיה לשיר אחד מיוחד שבדיוק קראה כשראתה אותי….בוכה

התחדשות

״הקדש עצמך להשגת שלווה
רוקן עצמך משאיפות אחרות
מי שהרבה להתרוקן
ישאר בסוף עם שלוה גדולה״

(מתוך ספר הטאו לאו צ׳ה
Tao Te ching
תרגום והערות
ניסים אמון)

קיבלתי המסר
הכל מדויק
אני יודעת
הודו כבר כאן
טוב שהתעקשתי
אני מוכנה
וכבר לא בוכה*
(*למען הסר ספק אציין שההצהרה נכונה לפחות נכון למועד כתיבת שורות אלה…)

image