היום ערב יום כיפור, ואני בהחלט לא יודעת מה לחשוב. אבל בשנות חיי המעטות הגעתי למסקנה אחת ויחידה לגבי היום הזה- אנשים לא באמת מבינים את המשמעות שלו.
יום כיפור נועד לכופרים כמונו, לבקש סליחה על חטאים דתיים. סליחה שלא שמרתי שבת, סליחה שלא צמתי בתשעה באב, ושבליל הסדר חיפפתי ופרשתי באמצע הארוחה. וגם על זה שברביעי של חנוכה לא הדלקתי נרות. וכמובן גם על זה שאני, כופר מסריח שכמותי, לא מנשק את המזוזה. איך יכולתי קיבינימט. ועל זה שלא הנחתי תפילין או לא הדלקתי נרות שבת. ולא השלמתי מיניין כשביקשו ממני.
אבל בשביל מה לצום אם בשנה הבאה אני אעשה את כל זה שוב?
לא לא. יום כיפור הוא לא יום מחיקת חשבונות אישיים. אתם לא יכולים להתנהג כמו קופי מערות כל השנה, אבל לצום בכיפור. אתם לא יכולים לקלל, להעליב, לפגוע, ולרמוס כל מי שנקרה בדרככם וביום כיפור לשלוח לכולם סמס בתפוצה רחבה כדי שידעו כמה אתם מבקשים סליחה.
גם לפרסם בפייסבוק "מי שפגעתי סליחה, וגמר חתימה טובה לכולנו!" לא יעזור לכם בשיט.
ומה לגבי? לא, אני לא אבקש סליחה בסמסים. גם לא בהודעות בפייסבוק, או בטלפון, או דרך סטטוס כי אין לי צורך בכך. אם פגעתי במישהו אז זה כי פאקינג הגיע לו והוא חתיכת חמור. וכל השאר סתם יתעצבנו לקרוא עוד סטטוס בעל נוסח זהה.
"סליחות זה בכיפור"
לא, ממש לא. סליחות זה כשמגיע למישהו סליחה. אם אתם צריכים ציווי אלוהי כדי להפסיק להיות זבאלים ממדרגה ראשונה אז זה עצוב מאוד. אף אל לא יעזור לכם פה, בין אם הוא קיים או לא, לשיקולכם. אם אתם צריכים תזכורת בלוח השנה מתי לבקש סליחה זה שווה מעט מאוד. "אחד בפה ואחד בלב"- ככה זה נקרא.
עם זאת יש אנשים שמגיעה להם סליחה.
אלו שרמסו אותי,
פגעו בי,
ירדו עלי,
והרשו לעצמם לזלזל בי בכל צורה שהיא.
אנא מכם,
סלחו לי,
שלא רמסתי אותכם כמו שהגיע לכם.
השנה, הייתי רוצה לבקש סליחה מכל אלה שהייתי צריכה לפגוע בהם ולא פגעתי.
שלכם,
החדקרן הורודה הבלתיניראית.