יום השואה 2013 החזיר אותי למשלחת הנוער לפולין 1991 .וכחלק מהתחושות חזרתי ליומן המסע שכתבתי במהלך המסע . מיום אחד ספציפי במחנה מיידנק , שחיבר אותי ברסיס שניה למשמעות השואה .
"……ואז ביתן 5 ביתן הנעליים ,פתאום נכנסים למין ביתן אפל שריח נעליים ישנות עומד בו מלכת..ופתאום כל כך הרבה נעליים , אותם חפצי לבוש שכל רגל נועלת ..והילכו שם בתוך כל נעל איש ועוד איש ועוד אישה ועוד ילדים וזה לא נגמר…וזה עצום וזה כל כך הרבה- יותר מדי .ואז שגית באה וחיבקה אותי ,התחלתי לפרוץ בבכי ,אבל לא סתם בכי דמדומים אלא בכי צעקה ,זעם,כל האנשים סביבי שמעו את הבכי שלי ולא יכולתי להפסיק..סגרתי את עיניי לרגע היבטתי בערמות הנעליים ושוב הבכי פרץ .כל נעל הרי היא עולם ומלאו ..היא אברהם והיא לאה והיא ינוצ'קה הקטנה והיא כולם…ופתאום אתה מקבל מושג לכמות -עוצמה חזקה שמפגישה אותך עם הקורבנות פנים מול פנים או לפחות פנים מול נעליים….
ואז יצאתי וחשבתי פתאום קלטתי שאני עכשיו כן מבינה ,והבכי היה מן פורקן כזה שנתן לי להרגיש את ההבנה הזו.אולי נעליים של מישהו קרוב אליי בקשר הדם נמצאות פה ואולי לא? מה זה חשוב 800,000 נעליים פרושות לפניי,ורוחות יהודיות מסביב,והריח הזה…לא עוזב ..לא נוטש .
שמחתי באיזה שהוא אופן שאני עוברת לביתן אחר ..אבל בביתן 6 שוב נעליים והפעם בכמות גדולה יותר וריח חריף יותר ..המראה והריח היה פשוט נורא! כל הנעליים היו סגורות במעין כלובים כאלו ,כמו האנשים שנעלו את אותן זוגות נעליים (בחוץ היה הסבר קטן וחסר רגישות שכתב כי כל מה שנשמר -נעליים,כובעים,חולצות,מכנסיים היו חפצים לא שימושיים ולכן לא נלקחו לגרמניה)ואני חושבת -האם כל זה חסר ערך ?
לקחתי נעל קטנה בטח של ילדה קטנה שהיתה כאן וקשרתי אותה לברזל שיוצר את הכלוב הזה וברגע שקשרתי את אותה נעל באבזם שהיה בה , נקשרתי גם אני למקום הזה לרגע הזה ,הו כמה בכיתי כמו שעכשיו אני בוכה בפנים ויצאתי..
…ובביתן הבא מה רואות עיניי? -עוד נעליים והפעם בלי כלוב ,מפוזרות בחדר -שם חושך וריח חריף עוד יותר ואני כבר חייכיתי זה היה מגוחך ,זה היה די והותר בביתן הראשון ופתאום עוד ביתן ועוד ביתן ..ואז אני לוקחת נעל אחת -אני לא יודעת של מי ומתייחדת לרגע עם הרוח שהיתה בתוכה …מסתכלת סיביב לכולם יש נעליים..לכל המשלחות ,גם להם היו נעליים פעם לפני המלחמה…והיום יש כל כך הרבה נעליים ואין אותם…פתאום הכל נהיה כבד עלי ונוצרה ריקנות אדירה …..
קטעים נוספים ביומן מדברים על השיער,משקפיים מזוודות ופריטים נוספים של אותם הקורבנות..הרבה רשמים מהמסע …מחדר העינויים של מנגלה..מהמשרפות והרי האפר של גופות הניצולים …
לכל מי שמתלבט ולא משנה באיזה גיל סעו למסע ….כי שם אפשר להתחבר למשמעות השואה .
