ביום חמישי האחרון (14.3) התקיים יום הכליות הבינלאומי .
לציון יום זה מפרסמות האגודה הישראלית לנרפולוגיה ויתר לחץ-דם בשיתוף העמותה לקידום ושמירקת זכויות הכליות בישראל דו"ח על מחלת הכליות הכרונית ,ומשמעותה הכלכלית העצומה על מערכת הבריאות ועל המשק הישראלי.
מחקר חדש שנעשה על ידי דוד בועז (בעברו הממונה על התקציבים באוצר) ביוזמת האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם והעמותה לקידום ושמירת זכויות חולי הכליות, מוכיח כי מדינת ישראל יכולה לחסוך מיליארדי שקלים באמצעות השקעת משאבים תקציביים ומקצועיים באבחון מוקדם ובטיפול מונע לחולים הנמצאים בשלבים מוקדמים של מחלת כליות כרונית.
כיום, מערכת הבריאות משקיעה מדי שנה משאבים עצומים במתן טיפולי דיאליזה מצילי חיים ל-5,500 חולים הנמצאים בשלב סופני של המחלה.
ההוצאה על דיאליזה מהווה למעלה מ-3% מסך ההוצאה הציבורית השנתית על בריאות.
מנגד, המדינה אינה מפנה מספיק תקציבים לטובת אבחון וטיפול מונע בשלבים הראשונים של המחלה, בעזרתם ניתן להאט ואף למנוע את ההתדרדרות לשלב הסופי של המחלה ולחסוך למדינה מיליארדי ₪.
המחקר שנערך לאחרונה בחן את המשמעויות הכלכליות של מחלת כליות כרונית CKD(Chronic Kidney Disease ) בישראל, ואת העלויות הכספיות למערכת הבריאות ולמשק.
בישראל כ-10% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים ממחלת כליה כרונית על שלביה השונים, כ-5,500 חולים מטופלים בדיאליזה (בשלב הסופני של המחלה) וכ-3,000 מושתלי כליה מתפקדת.
העלות של טיפול בדיאליזה לחולה מסתכמת לכ- 207 אלף ₪ בשנה, ניתוח השתלת כליה כ-203 אלף ₪.
עלות טיפולי הדיאליזה בישראל עומד על כ-1.2 מיליארד ₪ ועלות המחלה למשק בשנה מגיעה ל-2.5 מיליארד ₪.
מחלת כליה כרונית היא שכיחה ומסוכנת אך מאידך ניתנת לאבחון בקלות ובעלות מינימאלית.
העדר מודעות מספקת למחלה בקרב הציבור ובמערכת הבריאות עצמה גורם לכך שרבים ממטופלי הדיאליזה מאובחנים רק בשלבים הסופיים של המחלה.
וכן, אבחון מוקדם יכול להציל חיים ולשפר את איכות החיים של החולים ובני משפחותיהם, לאפשר התערבות טיפולית יעילה שתצמצם את היקף התחלואה והתמותה וכאמור תפחית אופן ניכר את הנטל התקציבי של טיפולי הדיאליזה.
אופן ההערכות לטיפול במחלה בישראל אינו תואם את עלותה האדירה למשק.
מערכת הבריאות מקצה כנדרש משאבים לטיפול בחולי הדיאליזה (מתוקף הגדרת אי ספיקת כליות סופני כאחת מחמש "המחלות הקשות" בחוק ביטוח בריאות ממלכתי), אולם אין הקצאת משאבים מוגדרת וייעודית לטובת טיפול בשלבים המוקדמים של המחלה שיכול למנוע החמרה והגעה לשלב הסופני.
יתרה מכך, עלות המחלה צפויה רק לעלות בשל הזדקנות האוכלוסייה, העלייה בתוחלת החיים ובשכיחותן של מחלות כרוניות,בראשן סוכרת ויתר לחץ -דם.
מכאן, ניתן לצפות כי הנטל הכלכלי שגובה הטיפול במחלה רק יגדל. על פי הנתונים שיש בידנו, נמצא כי בעשור האחרון כמעט והוכפל מספר המטופלים בדיאליזה וחולים החיים עם כליה מושתלת מתפקדת.
עוד עולה במחקר כי מאות אלפי חולים בישראל נמצאים בשלביה המוקדמים של המחלה, אולם לא מתבצע איסוף נתונים שיטתי וסדור לגבי היקף התחלואה בשלביה השונים ולא קיים פרוטוקול מוסדר למעקב וטיפול בחלק הארי של החולים הנמצאים בשלבים מוקדמים של המחלה.
מהי מחלת כליות כרונית – חולה מוגדר כסובל ממחלת כליות כרונית כאשר יש עדות לנזק לכליה, בבדיקות מעבדה או בדימות, או ירידה בתפקוד הכלייתי (מדד הנקרא GFR) במשך 3 חודשים לפחות. רוב הלוקים
במחלה כלל לא מודעים למצבם ותסמיניה מורגשים על פי רוב רק בשלבים המאוחרים שלה כאשר הכליות כמעט ולא מתפקדות והחולה זקוק להשתלה או לטיפול כרוני בדיאליזה על מנת לשרוד.
מחלת כליות כרונית יכולה לנבוע מסיבות רבות, סוכרת ויתר לחץ דם הן מהבולטות שבהן.
מקובל לחלק את המחלה לחמישה שלבים 1-5.
עלות הטיפול בשלב 5 הסופני, גדולה פי 20 מעלות הטיפול בשלבים 3-4 ופי 2,000 מעלות הטיפול בשלבים 1-2.
בראייה כלכלית נטו נמצא כי הכלים להאטת המחלה הינם בנמצא.
התערבות אקטיבית של המדינה בתמריצים לטיפול בשלבים הראשונים של המחלה צפוי להאט את התקדמות המחלה (לעיתים עד כדי בלימתה המוחלטת), שינוי של 10% בלבד ברמות הGFR של החולים יביא לחיסכון של 200 מיליון ₪ בשנה.
אבי אברהם, יו"ר העמותה לקידום ושמירת זכויות חולי הכליות אמר: "העמותה עוסקת רבות בהסברה וקידום המודעות לאיתור מוקדם של מחלות כליה בקרב הציבור.
מהמחקר המצורף, עולה המסקנה הברורה לפיה עלות ההשקעה באיתור מוקדם ומניעה של מחלות כליה קטנה בהרבה מעלויות הטיפול בדיאליזה המוגדרת כאחת מחמש המחלות הקשות.
ולכן, אנו קוראים למשרד הבריאות לבחון לעומק את הנתונים המוצגים בדו"ח, ולהסיק המסקנות באשר להסטת תקציבים בקידום הפעילות וההסברה לאיתור מוקדם של מחלות כליה בקרב האוכלוסייה בכלל, וקבוצת הסיכון בפרט"
ד"ר אליעזר גולן, יו"ר האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם אמר: "תקוותנו שמחקר זה ילמד לעומקו על ידי כל הגורמים הרלבנטיים ויביא ולהעלאת מחלת הכליות הכרונית למקום הראוי בסדר העדיפויות הלאומי.
מחלת כליה כרונית היא נפוצה, אבחונה קל ואינו יקר.
גילוי והפניה מוקדמת לנפרולוג הם מפתח לשיפור בריאות הפרט מחד גיסא וצמצום ההוצאה הציבורית מאידך גיסא.
לפיכך, אנו קוראים למשרד הבריאות לדאוג להפניית התקנים והמשאבים הנדרשים להתגבר על המחסור הצפוי בנפרולוגים (כפי שהצביע כבר מבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו)".
דוד בועז, מבצע המחקר אמר: "הגיעה העת שקובעי המדיניות החברתית בישראל יידעו את הציבור בדבר העלות הכלכלית העצומה הכרוכה במחלת כליות כרונית, ובעיקר לגבי היכולת לחסוך עלויות אלה באמצעים פשוטים וזולים של חינוך לבדיקות מוקדמות ולהרגלים בריאותיים נאותים".
ממצאי הדו"ח
1: בעשור האחרון זינק מספר מטופלי הדיאליזה בכ- 80%.
בחמשת השנים האחרונות נרשמה עלייה של 100% במספר החולים הנפטרים בזמן המתנה לתרומת כליה.
2: 10%מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל (400 אלף אנשים) חולה במחלה על שלביה השונים.
3: בישראל חיים כ- 5,500 מטופלי דיאליזה וכ- 3,000 מושתלי כליה.
4: עלות טיפולי דיאליזה בשנה מסתכמת בכ- 207 אלפי שקלים.
5: עלות ניתוח השתלת כליה עומדת על כ- 203 אלפי שקלים.
6: כ-1000 אנשים בממוצע מתים מידי שנה ממחלת הכליות הכרונית ,וכן מבין 21 מדינות המערב ,ישראל מדורגת במקום הראשון בשיעורי התמותה ממחלות כליה לכל 1,000 איש.
7: המשאבים המופנים לטיפול במטופלי הדיאליזה לבדם מהווים 78% מעלותן של חמש המחלות הקשות בישראל.
8: סך העלות הנגרמת בשל המחלה מוערכת ב 2.48 מיליארדי שקל בשנה.
מתוך מאות אלפי בוגרים הסובלים מהמחלה, רק אלו הסובלים מכשל כלייתי סופני (כ-8,500 אנשים) נמצאים תחת מעקב מסודר. כלומר, 2.1% בלבד מכלל החולים במחלה.
"הגיעה העת שקובעי המדיניות החברתית בישראל יידעו את הציבור בדבר העלות הכלכלית העצומה הכרוכה במחלת כליות כרונית, ובעיקר לגבי היכולת לחסוך עלויות אלה באמצעים פשוטים וזולים של חינוך לבדיקות מוקדמות ולהרגלים בריאותיים נאותים".
מי יתן ובקשה זו תתגשם בדרך כלשהי.