יום הולדת שמח אמא

תשעה באב, מלבד העומס הרגשי היסטורי יהודי שהוא נושא, הינו עבורי תאריך פרטי וחשוב – זהו יום הולדתה של אמי ע"ה.
היא נולדה בתשעה באב ונפטרה בי"ב באב.
ת.נ.צ.ב.ה.
יום הולדתה האחרון היה עצוב מכל..
..

באנו לבקר אצלך. זה היה יום הולדת שלך.
בלי עוגה, כי ידענו שלא תאכלי ואנחנו בכלל לא רצינו.
באנו גם בלי שתייה.
כי מי ישתה כשאת ככה? שכובה ללא תנועה על הכיסא ההוא.
באנו לבד. בלי הילדים. רק להיות איתך.
כי ידענו שיהיה עצוב.
ונכנענו לו. לעצב הזה.
ישבנו איתך שותקים ונכלמים.

ואת בכיסא הממונע שלך ישבת ושתקת עצומת עיניים ומותשת.
אנחנו חשבנו לעצמנו מחשבות מתנצלות מביטים זה בזו נבוכים
לא מוצאים מילים. כבר אין לנו שום תירוצים.
את התבגרת.
את זקנת.
את נעשית חלשה ואת היית זקוקה לנו כל כך
אבל אנחנו לא היינו די.
לא די בכלל.
אנחנו מבינים ושותקים את זה עכשיו
נזהרים לא להביט עוד זה בזה..
ואת המשכת לעצום עיניים בעקשנות.
לא מבינה ושותקת.
ויום אחרי זה הלכת לך לתמיד.
לבד.
שוקעת לאין כשאין איש מאתנו לצידך.
ככה ויתרת עלינו. ככה הלכת לך.
עושה סוף סוף משהו בעצמך ולא שואלת ולא מבקשת דבר.

ואנחנו בכינו.
על עצמנו בכינו. שלא עשינו די. שלא נתנו די.
שהחיים כאילו סחבו אותנו.
שלא שמרנו מספיק טוב על אמא.

איפה יש מחילה על כך?

כל הזמן היית מולנו ויכולנו הרבה כל כך ואנחנו היינו עסוקים כל כך
מצאנו הרבה מידי תירוצים להרבה מידי קשיים שחווית.
וכשהלכת פתאום הבנו כמה הזמן קצר.
כמה פיספסנו.
אבל כשהחיים זורמים להם בקצב כמעט מטורף לא מאמינים שפתאום אמא תעזוב כל ותלך.
גם אם כל כ הרבה הסימנים היו לנו לכך.

את הלכת לבד.
לא חיכית שנגיע.
חלשה ומוותרת כפי שחיית את כל חייך..

ואנחנו יודעים היום כמה כל רגע הוא זמן לאהוב ולחבק את אמא.
עברו 7 שנים מאז הלכת מאיתנו בתשעה באב השנה יכולת כבר להיות בת 85. גיל של גבורות ממש..
אבל את ויתרת. אף פעם לא היית גיבורה מידי.
צנועה, עדינה ואצילית
ועכשיו הלכת ורצינו לחגוג לך.
יום הולדת שמח אמא!
נוחי בשלום על משכבך.
אנחנו חושבים עלייך ואוהבים אותך כל הזמן.
מרגישים את החיסרון, את האין שבחיינו כשאמא לא פה
משנה לשנה יותר…