בצהרי יום שישי, הלכנו למפל שהתמלא במי הגשמים של הימים האחרונים.
היער פה, ליד הבית, וכשנכנסים אליו נוטפות על ראשינו טיפות מהעלים הירוקים.
הסבך ירוק ואפל. ומרחוק, רעם מתגלגל. ואנחנו? אנחנו למפל.
השבילים זורמים לרגלינו, וחשרת עבים מתקדרת ומתקדמת, יחד איתנו, בדרך למפל.
שומעים את זרימתו השוצפת ושבילי האבן הופכים לפלגים זורמים.
הכל הופך למים.
אדמה נוגעת בשמיים ואנחנו במפל.
הוא זורם בצבעו החום, סוחף בתוכו רגבי אדמה רחוקים. הסלעים רווים, לחים וחלקים כשאנחנו עומדים מולו הענן מעלינו והמים מתחתינו.
הרטיבות מהנעליים עולה במעלה המכנסיים והקור נעים.
בואי, אומר לי ע. ומפנה אלי את גבו, טפסי, ואני עולה על גבו, מחבקת את צווארו בשתי ידיי, והאיש שלי מעביר אותי ככה, על גבו מעל המים השוטפים את השביל, לצידו השני.
בדרך חזרה, התנפץ הרעם מעלינו, וכדורי ברד ירדו מהשמיים, ממלאים את שבילי העץ והספסלים.
מטרייה אחת גדולה מגנה עלינו מפני הברד והגשם, וטיפות סוררות זולגות במורד העורף המצומרר.
בבית מחכים לנו תה עם מקל קינמון ומיטה חמה.
וכשאני עוצמת את עיניי בחשכת החדר, הגשם מכה חזק בגג והרוח בחלונות.
שם הוואדי זורם והמפל סוער.
וכאן חום גופו הנושא אותי על גבו מעל שבילי מים, מרדים אותי עכשיו לקולו של הגשם.
————————————
כמה טוב לכתוב בלוג. את כותבת והקסם מתחיל.
אני מזמינה אותך לאתר שלי 'בלוג משלך' ובו תמצאי פוסטים ומחשבות על כתיבה, כלי כתיבה וגם את הפרוייקט השבועי שלי 'שיר לשבת לחברותיי'.
אשמח אם תירשמי, תגיבי ותצטרפי למעגל חברותיי.
יעל – 052-3716176
