מאוד קשה נפשית לילדה קטנה לחוות סיטואציה כזאת,הדיס בלאנס של שתי עולמות.
בהיותי יושבת בספסל מול חלון ביתי נהנית ממזג האוויר הנעים של הקיץ,מסניפה את ריח פריחת העצים,ורדים,דשא,מהרהרת על מי ומה ניגש אליי אח גדול בן 16 של חברה טובה שלי ומנחית עליי מכה עם האגרוף שלו על הראש שלי.
המשפט שהוא אמר אז עדיין מהדהד לי בראש "zhidovka" עופי לישראל שלך.
השנאה שראיתי בעיניו רק על זה שאני יהודיה עד היום לא עוזבת אותי. ואני, אני קפאתי במקום, לא ידעתי איך להגיב,לא הייתי מוכנה לכזאת סיטואציה, זה נחת עליי כמו רעם ביום קיץ בהיר. התחלתי לבכות. ילדה בת 10 יושבת ובוכה על הספסל לבד ולא מהכאב הפיזי אלא מהכאב הרגשי וחוזרת על שאלה שוב ושוב מה עשיתי לו שהוא ככה שונא אותי?למה הוא הרביץ לי בראש?
רצתי לבית בוכה,לא מבינה מה עשיתי רע לו ולמה הוא ככה התנהג כלפיי. מספרת לסבא שלי על המקרה שעברתי. הוא יושב בסלון, חושב ארוכות לבסוף קם ומודיעה תתחילו להכין מסמכים אנחנו לא נשארים כאן,אנחנו מהגרים לישראל.
וכך עלינו לארץ ישראל זבת חלב ודבש ופה אני שומעת "רוסיה מסריחה עופי לרוסיה" ועוד מילות גנאי אחרות שלא מתחשק לי לחזור עליהם.
אבל זה כבר סיפור אחר, סיפור המשך של התאקלמות בארץ.
תודה שקראתם עד כה, אשמח לתגובות:)