דרוש.ה : תחקירנים לכתבות דוקו מרגשות בטלוויזיה

שלום רב

יש לי חלום. רגע לפני שאשתף בתוכנו, חשוב שתדעו שדרושים הטובים ביותר להגשימו ולהיכנס לליבה של משפחה מיוחדת בארץ הזאת. משפחת "שום הארץ". בכוונה לא כתבתי מלח. מלח מתפוגג. שום נשאר לדירעון. החלום יתממש בגליל. ביבנאל. בכתבת דוקו שמצלמת את כאן ועכשיו, עם רפרנטים לעבר. ליבנאל המושבה הגיעו יוסף ושרה ביידץ' לפני 105 שנים. לימים שרה תהיה לי לסבתא . המונח 'קשים' לא יכול לדייק את הלך החיים אז ביבנאל, כפי שהמרפסת הקטנה והמרובעת לא יכולה "לזרוק אחורה" ולהציף זכרונות בני נוער 'דה היום' שקוראים את הצירוף המילים "מרפסת קטנה ומרובעת"

במרפסת הקטנה והמרובעת סבתא שרה ז"ל פגשה שכול שחתך לה בחזה, רגע אחרי הבשורה על מותו של שלמה ביידץ' ז"ל, הנכד שלה.

הוא נהרג ביום האחרון של מלחמת יום כיפור. כמה חודשים יעברו עד לאותו בוקר שבת בו סבתא לבשה את החלוק הפרחוני שלה, נעלה קבקבי גומי חומים, עטפה את ראשה במטפחת לבנה וצעדה לבית של ההורים שלי, תמר ויהודה.

בבית שרר שקט של היום הכי חופשי בשבוע. הדפיקה בדלת הקפיצה אותם כשהיא עמדה וביקשה לדבר."חייבים להביא שמחה למשפחה" רעדה במבט דומע. "בבקשה תביאו תינוק".

9 אביבים חלפו וב 8.5.75 התווספה שמחה למשפחה. גם השסק בגינה הבשיל והפך לסמן של ימים ותחושות.

הקשר עם סבתא שימר את משבצת ההכלה עבורי. רק אצלה קיבלתי מענה לכאב הבטן (ספל מים חמים) תחת כנפיה החבאתי את המכתבים של "השלילי מבי"ס ("את אינטליגנטית ניצנ'לה") בלילות חורפיים של גיל ההתבגרות ישנתי במיטת הברזל שלה, לתוכה הגישה את "השילוש הקדוש" : בקבוק מים חמים, שוקו חם עם קוביות סוכר ובגדים חמים היישר מתנור הנפט.

לצערי, על מיטת הברזל של סבתא אבכה את נשמתי ביום בו זקנתה הכריעה, והיא איננה עוד..

יחלפו השנים, הנערה בשלה לאישה, השסק הבשיל את שלו ואז קרה דבר. הבית של סבתא שופץ ושוחזר לכדי "צימר בטעם של פעם- הבית של סבתא בגליל", בניהולי.

על המרפסת הקטנה והמרובעת שידעה בכי שכול, מהדהדים עכשיו גלגולי צחוק.

בצל עץ השסק הורים וילדים אוכלים מפרותיו ומדלגים בחבל. אחר כך נכנסים לבית האבן של סבתא, מביטים בבקבוק המים החמים ליד המיטה ומלקקים בחיוך תגלית קוביות סוכר מצנצנת זכוכית על השיש.

הילדים מוציאים 5 אבנים שמונחות על שידת העץ המזדקנת בסלון ויוצאים לשחק במרפסת, כשאז קורה קסם. סבא יהודה מגיע עם ה"לוק" הכובש שלו : כובע טמבל כחול ובגדי עבודה כחולים מהוהים. הוא מגיש לאורחים טעימה מהזיתים הכבושים פרי ידיו חרושות השנים. אחרכך מתיישב לצדםומלמד אותם את השיר החלוצי "שמעתי מעשייה בליל לבנה."

הילדים יצחקקו והוא יספר להם על הילדות בצל השלטון התורכי והאנגלי בארץ. הוא יראה להם את המחרשה שאתה חרש את השדות כשהיה בן11ואת הכבשים הרועות באחו. ואז ילמד אותם את השיר עגלה עם סוסה. סבא יהודה תמיד מוצא שירים חדשים ללמד. ככה זה כשהוא הבן של סבתא שרה…