מעל עשור שאני עוסקת בניהול בתי ספר, כך יצא לי ללוות מורים ועובדים שפרשו לגימלאות, מהם למדתי איך להתכונן לפרישה. שמעתי מהם כמה קשה להתמודד עם בירוקרטיה כדי למצות את זכויותיהם, וכמה זמן הדבר לוקח. מזל שהם פנסיונרים, אמרו בחיוך.
בחודש פברואר השנה החלטתי שזו תהיה שנתי האחרונה במעגל העבודה, והחלטתי לפרוש. אחת ההפתעות היפות לפורשים במיגזר הציבורי היא האופציה לקבל החזר כספי עבור ימי מחלה לא מנוצלים, צ'ופר אמיתי לבריאים, ואולי גם סוג של עידוד לא להיכנע לכאב ראש. לא יודעת. אולי זה מעודד אנשים חולים לבוא לעבודה, ואז אני לא בטוחה שזה כזה עניין מסעיר. בכל אופן, יש אופציה כזו והיא יכולה להיות מקור יפה לסכום נכבד לוורקוהוליקים שלא נתנו לכל וירוס להכניע אותם. אם לא היכרת את הנושא הזה שווה לבדוק אם גם את זכאית לפדיון ימי מחלה. לא תשאלי – לא תקבלי.
מכיוון שנותרה חצי שנה מפברואר ועד לכניסתי רשמית לפרישה בספטמבר, התחלתי להניע את הגלגלים ופניתי לכל המעסיקים הקודמים, בבתי ספר ובמכללות.
פנייה ראשונה נעשתה במרץ, אז קיבלתי תשובות נעימות מהמעסיקים האחרונים והבטחות לטפל בנושא, באפריל שלחתי תזכורת. בחודש מאי קיבלתי מבוקשי ממספר מעסיקים. בחלק אחר נתבקשתי להמתין. לא מוצאים את התיק, הזמינו מהארכיב.
במאי שלחתי תזכורת – מעסיק אחד ביקש שאמתין ליוני, עסוקים כעת בפיטורים…
ביוני הזכרתי… מה קרה עם התיק מהארכיב, מה קרה עם ההבטחה לטפל ביוני.
לקראת סוף יוני התבשרתי כי אלה שביקשו להמתין ליוני כלל אינם הכתובת. הוחלפה הבעלות במכללה בה עבדתי, ועלי לפנות אליהם. פניתי, בטח שפניתי. קיבלתי תשובה מאוד מהירה שמבהירה שלא כך, הנתונים שלי אצל מי שהעסיק אותי בזמנו…
למרבה המזל פנייה חוזרת למעסיק הקודם גרמה לכך שיפתרו מהר את העניין ביניהם, וכעת הובטח לי שהניירת מוכנה, ואוטוטו תגיע אלי – היא בסיבוב חתימות. מחכה.
המעסיק העיקרי – משרד ממשלתי גדול שעיסוקו בחינוך, חיפש וחיפש את התיק, והיום – כארבעה חודשים מאז פנייתי קיבלתי תשובה שהתיק נמצא והמסמכים נשלחו אלי.
אז מה היה לנו בטרטור פרישה ראשון בנושא פדיון ימי מחלה עד כה: חמישה מעסיקים, ארבעה חודשים, ללא עבודת רגליים – רק דרך מיילים וטלפונים, ותמונה שנראית אופטימית.
המשך יבוא…