הטיול הזה הוא בעצם שהביא אותי להחלטה לפתוח בלוג ולשתף.
הרצון העז הזה כשאתה נהנה, ונורא בא לך לשתף בחוויה את הסובבים אותך… זה משהו שמאוד מאפיין אותי, ובעצם, מביא אותי למקום הזה.
אז הייתה זו עוד שבת של חודש אפריל 2015 (האמת, סיומו של שבוע עם מזג אוויר דיי הפכפך). כרגיל, מתלבטים לאן אפשר צאת לטייל. לאחר התלבטויות וחוסר וודאות, החלטנו שיוצאים לדרך ומחליטים תוך כדי (זורמים …).
וכך עשינו…. התחלנו בנסיעה צפונה, כשגשם מכה ברכבנו ללא הרף, וה"לחמניות" (כזכור, הילדים) מתלוננים שלא רוצים נסיעה ארוכה. אנו מתלבטים בין זיכרון-יעקב לחיפה, אך כשהגשם החל מתחזק, החלטנו על "סיבוב פרסה". הילדים כבר היו מאושרים שאין להם נסיעה ארוכה לסבול, ומצאנו את עצמנו בנמל יפו העתיקה.
מה אומר ומה אגיד … מקום מקסים, שוקק חיים (על אף מזג האוויר) ומלא תרבות!
בשל השעה ה"מאוחרת" שהגענו לאזור (שעת צהריים), החלטנו שנפתח את הטיול שלנו בארוחת צהריים – הלכנו על ה"זקן והים" … אכלנו שם כיד המלך, באמת, היו שם סלטים מכל טוב ודגים באמת ממש ממש טובים. "הדובדבן שבקצפת" והפינאלה שבפינאלה (בעיקר בעיני הילדים) היו ה"עוואמה" – כדורי בצק "מפוצצים" בדבש – יאמי כל-כך !
בסוף הארוחה, אפילו קיבלנו את המתכון מהמלצר שהיה נורא אדיב וטרח להסביר לנו ש"בסך הכול" מדובר בכדורי בצק טבולים בדבש, (את המתכון המלא ניתן למצוא באינטרנט – טרם הכנתי).
מעניין מה ארנסט המינגוויי היה אומר ….
לאחר הארוחה, שמנו פעמינו לכיוון "תערוכת המפלצות", אך מכיוון שהן כאלה מן מפלצות, היה קשה להגיע למיקום המדויק בו הן מציגות. נאלצנו לשאול מספר עוברי אורח ואלו כיוונו אותנו, עד שהגענו ליעד. מדובר בתערוכה קטנה, מקסימה וחמודה של האוצרות שרה חתוכה ולימור מרגוליס.
קצת לפני שיצאנו מהתערוכה, החל לרדת גשם זלעפות, מלווה בברד. המפלצות המתוקות אירחו אותנו ברוחב לב, עד שהגשם פסק. נפרדנו מהמפלצות לשלום ויצאנו לדרכנו.
הגענו הביתה עייפים, אך מאוד מרוצים ועם חשק לעוד.
Home Sweet Home.
