בחג ט"ו בשבט קוראים את פרשת יתרו .בפרשה זו לא מוזכרת ולא במילה אחת המילה עץ ,אילן ,פרח או כל סימן לט"ו בשבט . אולם בבסיסה של פרשה זו עומדת עצה .עצת יתרו למשה היא עצה חשובה בנושא המנהיגות .עץ ועצה שתי המילים הללו נגזרות מאותו שורש. עצתו של יתרו למשה "עשה לך אלפים" כלומר אתה לבדך לא תוכל להתעסק עם כל עבודת המנהיגות ,מנהיג טוב חייב לדעת להאציל סמכויות .
אחר שבני ישראל אמרו שירה על נס קריעת ים סוף, התורה מספרת שהגיעו למרה ולא יכלו לשתות מהמים אשר היו שם מחמת מרירותם. משה רבנו מתפלל אל ה' והפתרון ממהר לבוא: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (שמות טו, כה).
בפרשתנו העץ אינו מוזכר, אך מוזכרת 'עצה'; יתרו פונה למשה חתנו ואומר לו: "עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ" (שם יח, יט) זוהי העצה הידועה שהשליטה סדר במחנה ישראל מבחינה משפטית. והנה מצינו שהתורה נקראת 'עץ חיים' שנאמר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, יח) וכן 'עצת ה" שנאמר: "כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ" (תהילים קז, יא).
שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א, גאון הדור ותפארתו: האם קיים קשר כלשהו בין 'עץ' ל'עצה'? אומר הרב: הגמרא (תענית ה:) מספרת על אדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקים וצלו נאה; פעמים שתכונות אלו מצויות גם בעצה (כמובן שלא בכל עץ הפירות מתוקים ואף לא בכל עצה) העץ שואב את כל חיותו מהאדמה שמתחתיו, ממקום מוסתר מעיני בני האדם, מה שנותן את התחושה שאת מזונו הוא משיג מעמקי עצמו, מתוך תוכו ולא מבחוץ, שלא כבעלי החיים המשיגים את מזונם ממקור חיצוני להם, אם זה טריפת הטרף אם אכילת עשב וכד'. כך גם העצה צריכה לבוא מעמקי לבו של האדם המייעץ ולא מהשפה ולחוץ; נתינת עצה המניבה 'פירות מתוקים' מחייבת הפעלת כל תעצומות נפשו של המייעץ, ובעיקר חייב הוא לרדת לעומק מצבו של חברו ולהעמיד את עצמו במקומו של מבקש העצה על מנת להעניק לו את רעיון הטוב ביותר עבורו.
הרמח"ל כותב (מסילת ישרים פ"יא): "חובת האדם הישר, כאשר יבוא איש להתייעץ בו, ייעצהו העצה שהיה הוא נוטל לעצמו ממש, מבלי שישקיף בה אלא לטובתו של המתייעץ, לא לשום תכלית אחר, קרוב או רחוק שיהיה. ואם יארע שיראה הוא היזק לעצמו בעצה ההיא, אם יכול להוכיח אותה על פניו של המתייעץ, יוכיחהו. ואם לאו, יסתלק מן הדבר ולא ייעצהו. אך על כל פנים, אל ייעצהו עצה שתכליתה דבר זולת טובתו של המתיעץ" אלא אם כן כוונת המתייעץ רעה שאז אפשר להכשילו כפי שנאמר: "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" (תהילים יח, כז) על כל פנים העצה חייבת לבוא מתוך כנות שמטרתה לטובת המבקשה, ועמוק עמוק מתוך נפשו של המייעץ; זהו אולי הקשר שבין 'עץ' ל'עצה', שכשם שהעץ כביכול יונק את חיותו מתוך עצמו, כך עצה צריכה לבוא מעומק נפשו של המייעץ ולא מהפה ולחוץ.
קיים קשר נוסף בין 'עץ' ל'עצה' המתגלה בבריאת העולם, בעצה הראשונה בעולם, הלא היא עצת הנחש לחווה לאכול מעץ הדעת טוב ורע בטענה מפתה: "בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה); יתכן לומר שהמילה 'עצה' נגזרת מהמילה 'עץ' על שם העניין שלגביו ניתנה העצה הראשונה בעולם.
עץ החיים בקבלה אף הוא בנוי כספירות ועצות לחיים טובים ומאושרים . חיבור פרשת יתרו מאפשרת לנו לחבר בין המילה עץ למילה עצה ולהבין ששורש עצה טובה כמוה כעץ .
בט"ו בשבט אנו נוטעים עצים ,אך לא רק עלינו לטעת עצות טובות בחיינו ובחיי חברנו ,עלינו לרווח בין שורשי העבר ,לטפח ולהשקות את גזע ההווה ולדאוג לצמרת העתיד . "כי האדם עץ השדה" .
רק באשר נדאג לטפח את עבודתנו וחלומותינו יוכלו אלו לנבוט ולצמוח כעץ שתול על פלג מים .
בברכת ט"ו בשבט שמח .
