לא הבנתי, אני כותבת לה, אז עכשיו אני גם טרנדולוגית?
טרנדולוג משמע חזאי טרנדים,
מוניקה היא הלקוחה מספר אחת שלי וכשהיא שלחה לי את הכתבה היא התייחסה לאופנה שאמורה לתפוס אותנו הקיץ הזה סנדלים עם גרביים, נו, אמרתי לה, אותי זה לא יתפוס כי למעשה אני רוב הזמן יחפה בקיץ אז גרביים, נראה לכם?
אני לעומתה התייחסתי לטרנדים בתפיסת עולם.
תגידו לא התגעגעתם לחלבן שמביא לכם את החלב הטרי מאד עד הבית?
לחקלאים שמוכרים שקיות של פרי בשולי הרחוב ואגב תוזמנו להיכנס לטעום את הריבה שהכינה בעלת הבית מהתפוזים?
לירקות אורגניים שלא עברו מידוף וקור של מקרר?
לאוכל שמבושל לכם מול העיניים ומריח בכל הבית, או אפילו לשופינג בבוטיק, כן בוטיק כמו של פעם שבעלת הבית יודעת בדיוק מה מתאים למי ומכירה אותך הכי טוב בעולם.
כשקיבלנו את ההחלטה לפתוח את החנות בבית עשינו זאת כי די נמאס, נמאס לנו מהשתעבדות לקניונים ולסכומי העתק שמשלמים להם, לא רוצה תנועת עוברים ושבים רוצה לקוחות שידעו שכאן זה הבית במלא מובן המילה, אני גרה בעיר בעלת צביון כפרי בעבר כבר כשני עשורים וכמה כיף לי תמיד שאופיר משדה התותים, נרתם לכל אירוע ויודע בדיוק איזה זן אני אוהבת והקיוסק החקלאי מודיע לי מה ביבול היומי.
על פי הכתבה הטרנדולוגים חוזים שבעתיד הקרוב ימאס לנו מהאינסטנט, ונחזור למקורות אני אומרת זה כאן ועכשיו זה כבר קורה.
נחזור למינימליזם, פחות נשתעבד וניצור יותר זמן איכות עם עצמינו, נעשה ספורט ונהיה במודעות לאוכל בריא.
אנחנו כבר שם אני אומרת.
קבוצות הזיכרונות ילדות צצות בכל עיר ואנחנו מוצאים את עצמנו מאוהבים ומהרהרים בתקופת הילדות, כמהים למגע, לפשטות שאותה ילדינו לעולם לא יצליחו להבין, כך סיפרה לי חברה איך לארוחת החג האחרונה היא הביאה פורפרה במקום סביבון ומה זה עשה.
אני קוראת לזה, שנלמד שוב להינות מלהריח את הפרחים, מהטבע ומהביחד.
אז התחלתי גם לצעוד ולצלם אבל גם ההפך יהיה נכון לומר, חיידק הצילום תמיד היה שם,
לפני זמן מה תוך כדי צעידה נתקלתי בו, הוא נקרא "הקיוסק החלקאי הראשון" ואני אומרת "הללויה" איזה כיף גדול.
זה הוא מיזם חקלאי בים כפר הנוער מוסינזון לחקלאים, התלמידים קיבלו חלקה והם מגדלים שם מבחר ירקות עונתיים ואנחנו התושבים מאד נהנים.
הקיוסק ממוקם צמוד לשדה התותים ומול "כפר הנוער מוסינזון", כל יום בבוקר יש קטיף של ירקות מהשדה והם נמכרים במחירים שווי נפש לקהל.
לברוקלי יש צבע ירוק ולא צהוב ואין לו ריח של מקרר, כך גם לגבי שאר הירקות, קניתי ברוקלי וכרובית וגזר ומנגולד ואת מבט עיני לכד כרוב בלדאי ענק שנקטף זה עתה ואצלי עורר זיכרון לא רחוק של טעם הכרוב הממולא של הדרוזית מעוספייה שאכלתי לפני שבוע.
כמובן שהעמסתי והבוקר גם הכנתי, הפעם לא בגרסה ההונגרית אלה דומה יותר לשל הדרוזים,
נטולת רוטב אדום ובעלת מתיקות עדינה כשארומה של בהרת נובעת עם כל ביס.
אז סדר טו בשבט, פירות יבשים, ערמונים על האש, וחטיף כרוב ביד את הבטן לרפד.
חטיף כרוב ממולא:
אז מה צריך?
כרוב בלאדי לבן, הם שטוחים יותר והעלים רכים יותר/ או מנגולד או עלי סלק, תלוי ביבול היומי
בשר טחון
כוס אורז
בצל לבן מגורד
3 עגבניות פרוסות
פטרוזיליה
בהרט
מלח לפי הטעם
פלפל לפי הטעם
כפית אבקת מרק עוף
כפית סוכר
צנוברים
ואיך תכינו?
את הכרוב מרככים במיקרו כשהוא עטוף בשקית סופר מרקט בערך כעשר דקות,
המלית, בשר טחון, פטרוזיליה קצוצה היטב, מלח פלפל בהרט, בצל לבן מגורד.
מרפדים את הסיר (עדיף סוטאז') בפרוסות עגבניות
ומגלגלים את הבשר בתוך הכרוב הרך את החלקים הקשים חותכים ומסדרים במעגל,
מוסיפים מים רותחים עם מלח, פלפל, סוכר ואבקת מרק.
מניחים צלחת הפוכה על הכרוב המגולגל מכסים במים עד גובה הצלחת ועל זה את מכסה הסיר, מבשלים כרבע שעה על אש גבוהה ואחר כך על אש נמוכה עוד כחצי שעה,עד שהמים מצטמצמים.
מחכים שקצת יתקרר ומגישים, זהו לא תבשיל כרוב ממולא, זה הוא חטיף טעים וממכר.
לא מומלץ להכין יום קודם מחשש שיגמר.