חתום בנשיקה, או: איך נוקס הצילו לי את השפתיים ואת מצב הרוח.

בסך הכל גאה בארבעים ושש וחצי שנותיי. עובדה: אני עדיין סופרת בחצאים. בימים טובים אני מסתכלת לאחור על חתיכת הדרך שעשיתי, ואח"כ ניגשת למראה ואומרת לעצמי וואלה, בסך הכל עשית טוב, ובסך הכל את סבבה. ואז עצמי מחייכת, מגבירה את הווליום במערכת ומתחילה לרקוד בסלון. אבל כל זה קורה רק בימים טובים. בימים מעפנים, עצמי נכנסת לפינה אומללה של מעיכות בואכה עצבנות יתר, הידועה גם בשם "פינת מקדמי הפאקים". בימים כאלה לא מומלץ לי להסתכל על עצמי במראה, כי מה שנגלה לעיני היא הגרסה הלא מרנינה של עצמי, וזה הולך ככה: שני קילו מיותרים שיושבים עלי כאבן שאין לה הופכין ולא איפה שאני צריכה אותם. חריצים עמוקים מהאף עד לשפתיים (לא קמטוטי הבעה, חריצים. ואל תגידו לי שהרווחתי אותם ביושר כי זה לא מה שאני רוצה לשמוע, כן?). שורשי שיער שידעו ימים יפים יותר לפני שלושה שבועות בביקור הצבע והפחחות החודשי. עור פנים דהוי וחסר חיוניות והשיא – עקב האכילס שלי: שפתיים יבשות, מתקלפות וכואבות, שעוד לא נמצא להן מזור בין שלל התכשירים שניסיתי.

יום מעפן עם עצמי יכול להתחיל מהסיבות הטריוויאליות ביותר: הורמונים, ניהול זמן כושל שמשבש את כל היום, ביש מזל סתמי, תחושת האין לי (=מה ללבוש, כמובן) וסתם שעמום מהסוג הפחות בריא. לכאורה אני אמורה כבר להיות מספיק מתורגלת כדי לזהות את המעיכות רגע לפני שהיא מגיעה, להזהיר את עצמי בזמן כדי שעצמי תוכל להיערך – אבל זה לא ממש מצליח. כי לפעמים היא מגיעה מהמקום הכי לא צפוי, כמו שקרה למשל בשבוע שעבר.

אני מתעוררת בבוקר יום שלישי, מסתובבת שמאלה לכיוון חלון חדר השינה שלי כדי לזכות בברכת הבוקר טוב היומי שלי מהכחול הגדול, ומתאכזבת לגלות שהכחול הגדול והיפה שלי, ממנו אני שואבת אמונה והשראה – הפך לצהוב ודהוי. כשראיתי שהאניות בנמל הפכו מטושטשות, שהאופק הבהיר לא נראה באופק, ובמקומו רוח מזרחית מגעילה וכמות מסחרית של אבק, נפלו פניי, ושפתיי, תרתי משמע. ואני, איך שנראה הבוקר שלי, ככה נראה כל היום, ובמקרה דנן, ככה נראו כל שלושת הימים הבאים. כי אם יש משהו שיכול להביא לי את הג'ננה – זה אבק צהוב, עור יבש ושפתיים סדוקות ושורפות.

ויהי ערב ויהי בוקר, יום רביעי. עוד יום צהוב וגם יום אירוע חשיפת בלוגריות לתכשירי מותג הדרמו-קוסמטיקה הצרפתי nuxe . יצאתי מביתי הצהוב, נכנסתי לאוטו הצהוב שלי, עליתי לרכבת הצהובה והגעתי למדינת תל אביב, שבדרך כלל עושה לי את זה אבל באותו יום היא היתה כל כך צהובה שהיא רק הפכה אותי ליותר קרבית. הגעתי למקום המפגש עם מעט מאוד חשק לשמוע על נפלאות הקוסמטיקה. אלא שעד מהרה התברר לי ש nuxe עוד עשוי להציל אותי מעונשו של זה ומעונשה של עצמי.

על השולחן פוזרו בקבוקונים יפים ומבשרי טובות, ובהם אחד שדמה לבושם יוקרתי ושנראה לי שווה במיוחד. כמרחרחת סדרתית עם ציון בלתי מספיק בדחיית סיפוקים, שלפתי אותו ממקומו, התזתי על עצמי, התחלתי להתמרח ומיד הבנתי שעליתי על משהו איכותי, קטיפתי ומשדרג עם ריח מהמם של ספא, שכבר רומם את רוחי וגרם לי להרגיש את הליטוף הזה שחסר לי מאז יום שלישי. עד מהרה התברר לי, שמדובר בלא אחר ממוצר הדגל של החברה– Hulie Prodigieuse, שמן רב תכליתי מזין, משקם ומרכך לפנים, לגוף, לפנים ולשיער. מתברר שאני לא היחידה שנמשכה למוצר, ושבכל שש שניות נמכר בעולם בקבוק. חזרתי הביתה להמשך היום הצהוב אבל עם ריח טוב ומצב רוח משופר.

בערב, אחרי המקלחת, אני פותחת את שקית ההפתעות מnuxe ושמחה לגלות שקיבלתי שני מוצרים שכאילו הותאמו במיוחד בשבילי: Mask Purifiant Doux – קרם מסכה לפנים ולצוואר, וחשוב מכל מבחינתי – Reve de Miel – משחה טיפולית לשפתיים סדוקות. התחלתי עם המסכה: מרחתי כמות נדיבה מהקרם הנעים על הפנים והצוואר, שספגו אותו באהבה ובהנאה ובעיקר בצימאון גדול וכאילו התחילו לשיר את "תם השרב הגדול". כעבור עשר דקות, שטפתי פנים, ניגבתי במגבת והרגשתי רעננה וקטיפתית כמו מוס שוקולד בקונדיטוריה בשאנז אליזה. לא הפסקתי ללטף לעצמי את הפנים. ישר בדקתי באיזו תדירות מותר למרוח את המסכה. ההוראות דיברו על עד פעמיים בשבוע, אז אמרתי לעצמי תתאפקי. מחר לא, אבל מחרתיים שידור חוזר.

אחר כך מרחתי על שפתיי הדואבות את הבאלם הטיפולי בריח הדרים, וראו זה פלא: בפעם הראשונה בהיסטוריה של השפתיים שלי, חוויתי מזור. אבל לאור האכזבה המרה שלי מתכשירים שונים שניסיתי, נותרתי סקפטית לגבי המשכיות התחושה, והחלטתי להעמיד את המשחה למבחן הזמן.

ויהי ערב ויהי בוקר, יום חמישי, שהמשיך להיות צהוב, אבל השפתיים שלי ראו כי טוב (היי, יצא לי חרוז!). ואז בא שישי. שוב פוקחת עיניים, מסתובבת שמאלה לכיוון חלון חדר השינה, העיניים תרות אחר הכחול הגדול. הצהוב כבר איננו, אבל כחול עדיין אין. במקומו עננה אפורה, שמבשרת שאוטוטו גשם. בערב היינו אמורים לארח קבוצה גדולה של אנשים בחצר. נכנסתי למוד של פטליזם ואמרתי לעצמי יהיה מה שיהיה. בישולים וקניות. טלי הגיעה להכין את הקינוחים החלומיים שלה. החיילת חזרה. אחר הצהרים מתארגנים לקבלת האורחים. עדיין מעונן. בערב נכנסתי להתקלח, מרחתי שוב את המסכה ואת המשחה לשפתיים שכבר ידעתי בוודאות שהיא עובדת מצויין, והרגשתי משודרגת. לפתע גם התבהרו השמים. אורות הנמל נצנצו. החברים הגיעו, ישבנו בחוץ והיה שמח.

ויהי ערב, ויהי בוקר, יום שבת. התעוררתי מנשיקה של שפתיים רכות כמו משי. זה היה הכחול הגדול והיפה, ששב וחזר לחלוני. ירדתי למטה, פתחתי את כל החלונות, הכנתי לי קפה, הגברתי את הווליום במערכת והתחלתי לרקוד בסלון.

[youtube ojBKxaVL5Fw nolink]

בשורה התחתונה:

המותג nuxe הושק לפני 15 שנה בצרפת והוא נחשב לאחד ממותגי הדרמה-קוסמטיקה המובילים בעולם.
המוצרים מבוססים על חומרים טבעיים ואינם מנוסים על ידי בעלי חיים.
המותג ידידותי לסביבה: אריזות המוצרים מתכלות, ועלוני ההסברה מוטבעים על גבי פנים האריזה, על מנת לחסוך במשאבי נייר.

מחיר מומלץ לצרכן: