אם הילד שלכם משתף אתכם שבזמן מבחן הוא קופא/בוהה/מרגיש לחץ/כאב ראש/כאב בטן/לא רואה פתאום כלום…
עצרו.
המערכת האוטומאטית שלו מזהה ומפרשת את אירוע הבחינה כאירוע מאיים באופן חריג.
אפשר לדמות זאת לתהליך בו הגוף תוקף את עצמו בטעות, ו"שוגה" בזיהוי האויב…
ברגעים אלו, הילד שלכם חווה מצוקה גדולה. הוא עסוק במחשבות "זדוניות", בתסריטי אימה קיצוניים (ילד חמוד ושובה לב שפגשתי, היה בטוח שאם לא יצליח בבוחן, כ—ל החיים שלו יתפוררו, הוא לא ימצא מקצוע, לא יצליח להתפרנס א—ף פעם ויהיה מקבץ נדבות!! נראה לכאורה דמיוני, מופרך, אבל עבור אותו ילד, זו הייתה המציאות).
האם אתם משתפים לפעמים את הילדים שלכם, בחוויות שלכם כתלמידים כשהייתם בגילם? ברגעים של מאמץ, וגם של חשש או כישלון?
ילדים צופים בנו, ומחקים אותנו. ככל שנפגין גמישות מול אתגרים, וגם מול כישלונות – כך הם פחות יחששו.
תלמדו אותם שיעור חשוב: אף אחד לא מצליח תמיד. ואם לילד יש מפלצת גדולה של חרדה, הדרך הכי טובה להתמודד איתה – היא להסתכל לה בעיניים, ולהגיד לה שלום. לאט לאט היא תהפוך לשדון קטן שאפשר להבריח אותו החוצה מהדלת….
בימים אלו, כשמתקיימים ימי הורים, כדאי לחשוב ביחד עם המורה, שפוגשת את הילד בזמן בחינה, האם ייתכן והוא מבוהל באופן יוצא דופן ואינו מצליח לבטא את היכולות שלו. אל תהססו לפנות להתערבות יעילה ומהירה. "בראש עמוס בפחדים אין מקום לחלומות"…..
להתראות, עדי
M.A אבחון דידקטי/פסיכודידקטי וטיפול בלקויות למידה, אתגרי קשב, הדרכת הורים, מתמחה בפסיכותרפיה CBT
האתר שלי http://www.adi-kaufman.com/
