התחושה הזו של דג בבטן. לראשונה חשתי אותה כשהכינויים פתית, פתיתה, פתיתית, שעועית, אפונה, בורגול ושאר קטנים התחילו לנבוט בבטני התופחת עד שכבר לא ניתן היה לכנות את הפלא הזה שצמח לי ברחם בשמות חיבה של קטניות וההר הוליד עכברה קטנה ומהממת ואחרי כמעט שלוש שנים עוד אחת. אבל הדג נשאר שם כל הזמן. מעין פרפור כזה שבהתחלה היה נעים ואחר כך, כשהן הפכו לאדם בשר ודם, הפך ללוויתן שועט בקישקעס שלי. הוא חוזר כל פעם כשאני שומעת חדשות ומתעצם בנוכחותו בעיקר בחודשי הקיץ. ילדות שטבעו, ילד שנדרס, תינוק שנשכח למוות במכונית ועוד אסונות כאלו, חס וחלילה לא עלינו, שמקיפים את כולנו ביתר שאת כשהטמפרטורות מתחילות לעלות ונדמה שכל העולם משתגע. או אז שועט לו לוויתן החרדה ומכה בבטן מבפנים חזק, ומזכיר לי את הנבט שנשתל שם פעם והפך אותי לנצח לחרדון הפוך. כלומר, לא כזה שנח ורובץ ומתחרדן לו בשמש כל היום, אלא כזה צהוב מחרדה, עמוס בפחדים וסומא באפלה של כל הרעות שעשויות להתרחש עליי ועל היקרות לי ביותר.
והסכנות? הן נמצאות כאן כל הזמן. לא חסר מהן אף פעם. נדמה שמהרגע שהפכתי לאמא נדלקו אצלי כל האורות האדומים שלא מפסיקים להבהב לעולם. אני יודעת, זה לא בריא. אני מעבירה את זה הלאה. הן מרגישות את החרדה שלי ועשויות להפוך להיות כמוני וגרוע מכך. אני יודעת, פחד לא עוזר. הוא משתק. העירנות היא שחשובה. אני יודעת, אסור לפתוח פה לשטן. אני יודעת, אני יודעת הכל. אבל מה לעשות שכשאני מרפה לרגע מהידיעה ומההבנה ומההכרה הבריאות, אני נשאבת אל חור שחור של תרחישים נוראיים שעשויים לקרות. אני מנערת את הראש מבלי משים, בדיוק כמו כשהייתי קטנה והמחשבות על מוות הפחידו אותי, מנערת ככה מצד לצד כדי להעיף את המחשבה. אני מרימה את הראש מהמקלדת באמצע יום עבודה ונשמתי נעצרת כשאני רואה שעל הצג מופיע הטלפון של בית הספר, או הגן. אני נושמת לרווחה בכל פעם שאני פותחת את הדלת והן שם, קופצות עלי משמחה, שהגעתי, שחזרתי אליהן, שהן בריאות ושלמות.
בחורף אני דב. מתכרבלת לי בנעימות הביתית ובידיעה שהן לא יכולות להתרחק מדי ממנה, כרגע לא, בכל אופן. מעין תחושה שכזו, מזוייפת ועוטפת, שהכל תקין, שהכל בסדר. אבל אז מגיע הקיץ והחרדון ההפוך שלי יוצא החוצה ותחושת הדג הופכת את מעיי. ואז אני נזכרת בו, אחרי הזנחה פושעת של חורף שלם ומסתכלת אליו לשמיים ומתחננת בפניו, בבקשה, עשה שאמשיך לפחד מהלא נודע בתנאי שלא אדע לעולם.
חרדון מצוי – קיץ, ילדים, סכנות, חרדות
