חצי מרתון ראשון ... יחסינו לאן

טוב…אז אני כנראה קצת חופרת לכם עם החצי הראשון שלי, אבל תבינו…זו אבן דרך. משמעותית. מאד. הראשון שלי. לא תדברו עליו? לא תתרגשו לקראת? לא תעשו הכנות? לא תתלבשו יפה? ואחרי….לא תנתחו ביצועיים? לא תחשבו עליו? לא תזכרו אותו לכל החיים?

כמה תובנות:

באתי לסיים, לא אכפת לי כמה זמן זה ייקח (טוב…ברור שכן, אבל זה התירוץ לזמן המזעזע, זה והשין).
פרפרים בקו הזינוק…מתחת לשער כל הפרפרים בעולם עברו לגור אצלי בבטן, התרגשות מטורפת, פחד ממה שמחכה בדרך.
כמו כל דבר טוב בצבא, גם את החצי, אפשר לחלק לשלושה:

7 ראשונים…משחק מקדים, נוגעים לא נוגעים, מרחפים מעל הקרקע, הראש בעננים, משתעשעים עם הגוף, הכל קליל ונעים.
7 באמצע …מתחילים להבין לאן זה הולך, טיפה מתחרטים, אולי עוד לא מאוחר לעצור, אבל זה עדיין טוב, הגוף ממש זורם, למרות שהראש טיפה מתחיל לעבוד.
7 אחרונים…זה מחלחל…השאלות… למה, למה עשיתי את זה? למה אני צריכה את זה? מתחילים להרגיש כל נקודה בגוף, ותאמינו לי יש הרבה (בטח בגובה שלי), הראש לא רוצה יותר, מתחיל לשאול לאן המערכת יחסים הזו תוביל?

אביזרים – הכי בעד, רק לדאוג שיעבדו. אם השעון נעצר באמצע, זה לא מבשר טובות. זה הזמן לעשות חישוב מחדש ולחשוב האם מערכת היחסים הזו מתאימה לכם. (או להחליף מהר את האביזרים….רמז…יום הולדת מתקרב….Suunto Baro עם רצעה כתומה מחייך אליי כבר, לידיעת מי שצריך לדעת …מוכנה להתנסות, לכתוב ,reviews לתרום את גופי למדע או סתם לבדיקת שעוני דופק וספורט….רק אומרת).
שלישייה – במקרה הזה, פחות עובד. אני, השין והריצה….אחד מיותר פה. וזה השין. הוא עדיין לא הבין שהוא לא רצוי, מאד לא רצוי ונדחף לכל צעד ביני לבין הריצה. מוזמנים לתרום מניסיונכם …איך לחזור לזוגיות ולצאת מהשלישייה? תנו ברעיונות…זה הזמן.
קבוצה – ריצה זה דבר שלא עושים לבד (או בשלישייה).אם כבר….תתפרעו. מצאו לכם קבוצה. קבוצה אוהבת, תומכת, שיודעת להגיד מילה טובה תוך כדי, לחכות בקילומטר האחרון וללוות לסוף, לחבק ולחייך לארוך כל הדרך.
משפחה – שתפו אותם. אצלי זה לגבי עובד. כולם בעניין (אפילו מצטרפים אליי לריצה), ובטח הצטרפו לחצי …עם פונפונים. הכי מרגש – אוהבת מלא.
הצעת ייעול: אנחנו כבר יודעים ש2-3 הקילומטרים האחרונים הם הקשים ביותר. וחכמינו כבר אמרו שזה רק בראש, הגוף יכול. אם כן…אולי נגדיר (בכאילו) את החצי כ23 ק"מ, ואז ה2 האחרונים ה-מאד קשים …..הם לא יהיו קשים, כי הם לא יהיו ….נרוץ 21 כשהראש יחשוב שהוא צריך לרוץ 23…מה דעתכם? סטארט אפ?
אם כבר במערכות יחדים עסקינן, אחרי החצי, (לפחות בשעה הראשונה אחרי), המחשבות היו…זה לא אתה, זו לגמרי אני (והשין), ונראה לי שאנחנו לא צריכים להמשיך מפה הלאה. מיצינו. לקח לי בדיוק שעה להבין שלא. לא מיצינו, ואני לגמרי מאוהבת והכי בתוך המערכת יחסים המוזרה הזו שנרקמת ביני לבין הריצה. ואני פה כדי להישאר. לעוד הרבה שנים. (אם זה תלוי בי).
יעד חדש – חייבים יעד חדש. מיד אחרי. שבוע התאוששות (או כמה שאורנה אומרת…..אוףףףףף). אף אחד לא אמר לי שהריצה באה עם אמא שלה – אורנה, ולא פשוט לבנות מערכת יחסים עם החותנת. (ולי יש מזל….נפלתי על חותנת ריצה מדהימה – קצת התחנפות לחותנה לא הזיקה עוד לאף אחת ), חזרה ליעד – יש ירידת מתח מטורפת, וסוג של דכאון אחרי ריצה. אחרי חודשים של בניית מתח לקראת ה"דבר", אין למה לחכות, אין למה להתכונן. חייבים אחד חדש. אז….אורנה….זה הזמן.