אף פעם לא הייתי מהמעריצות המושבעות של אמנים. לא רדפתי אחריהם ברחובות, לא השתתפתי בעצרות מחאה או תמיכה במחנה זה או אחר, ואני מודה ומתוודה פה לראשונה: מעולם לא התעלפתי מרוב התרגשות בהופעה של זמר נערץ. אצלי ההערצה באה לידי ביטוי יותר במראה הקירות בחדר שלי. רמז: כמאמר השיר הידוע "ופוסטרים במקום קירות…".
ולדיויד בואי היה מקום של כבוד אצלי בחדר אי שם באייטיז. עד היום זכור לי הקיר שהוקדש לו בבלעדיות והיה מורכב למעשה מלוח שנה ענק של הזמר שדפיו הופרדו והוצמדו חזרה בסלוטייפ אחד ליד השני כך שיצרו סוג של פוסטר-על מאולתר שעיטר קיר שלם. (הטעם המשובח שלי בזמרים הסתיים שם. על הקיר שממול כיכבו מייקל ג'קסון, פול יאנג והלהקה הבלתי נשכחת קאג'גוגו).
(By Jeffchat1[Public domain], via Wikimedia Commons)
אז שכשהציעו לי לצפות ראשונה (!) בסרט החדש "דיויד בואי – חמש השנים האחרונות" שישודר בבכורה ב YES דוקו ב 28/2/2017 – כמובן שלא יכולתי לסרב.
הסרט, שנוצר ע"י הבמאי פרנסיס ווטלי, מורכב מקטעי ראיונות עם בואי עצמו, עם חברי להקה ומוזיקאים שהופיעו איתו בשנים האחרונות וגם בשנים עברו ומקטעים בודדים מההופעות האחרונות, וכולל גם חומרים נדירים שלא נראו מעולם.
הוא מביא את סיפורן של השנים האחרונות בחייו, בהן עבד על האלבומים The Next Day ו Blackstar ועל המחזמר שנכתב ע"פ שיריו – Lazarus. זהו מבט מרתק על חייו ועבודתו של אחד האמנים הגדולים ביותר בתקופתנו.
הסרט נפתח ב REALITY TOUR, סיבוב ההופעות של בואי משנת 2003 שהסתיים במפתיע והפך לסיבוב ההופעות האחרון שלו. בהמשך, מתוארת פעילותו בכל אחת מחמש השנים האחרונות (2011-2016) מנקודת מבטם של חברי הלהקה והאומנים שהיו הכי קרובים אליו בשנים אלו וגם מנקודת מבטו שלו, המוגשת בקולו העמוק והמהפנט.
הסרט משופע בתובנות מרתקות של אמן ענק שמעיד על עצמו, בין היתר, שלא האמין שיחיה מעבר לגיל שלושים וככל שהתבגר הרגיש צורך להתאים את עצמו ואת היצירה שלו לגילו הכרונולוגי.
אחד הדברים הבולטים במיוחד בסרט הוא המפגש עם בואי האדם, בן האנוש. בשנותיו האחרונות כל הסובבים אותו הדגישו את תחושת הקרבה הבלתי אמצעית, את הרצון שלו להתנהג כאחד האדם, מלא חוש הומור, ללא "דיסטאנס" וללא "מניירות" של כוכב-על.
הפסקול מצוין ומרגש ומדי פעם השילוב של הטקסטים והמוזיקה המלווה אותם מאפשר לנו ממש לחוות באותו הרגע איך בואי, שיצר תמיד "מחוץ לקופסא" ותמיד הלך "על הקצה", כתב בעצם את עצמו, את החיים ואת המוות שלו, את ההתרשמות המאוד מיוחדת שלו מהמציאות.
בואי היה לגמרי מודע לכך שהיצירה שלו דיברה מאוד לחלק מהאנשים וחלק אחר דחה אותה בשאט נפש כהגדרתו. בקטע מראיון שמופיע ממש בתחילת הסרט הוא אומר" אשמח להרגיש שמה שעשיתי שינה את מהות המוזיקה". אני חושבת שהיום אפשר כבר לומר בביטחון שמה שהוא עשה לא רק שינה את מהות המוזיקה, אלא גם השפיע ואף שינה את חייהם של הרבה מאוד אנשים בכל רחבי העולם.
"David Bowie – The Last Five Years", סרט מרגש ומרתק המספק הצצה אל שנותיו האחרונות של האיש שאומנם לא נפל פיזית מכוכב אחר, אבל הצליח להביא אל הכוכב שלנו את המוזיקה הגאונית שלו ולהיות בעצמו כוכב על במשך כ 50 שנה.
יותר מהכל, הסרט הזה הוא סוג של פרידה, אמירת שלום והכרת תודה לאמן ענק, יחיד ומיוחד, שהצליח לגעת בחייהם של רבים כל כך במשך שנים רבות כל כך והשאיר אחריו שובל ארוך ומנצנץ של אבק כוכבים.
"דיויד בואי חמש השנים האחרונות" ישודר בבכורה ב YES דוקו ב 28/2/2017 ובכל עת ב YES VOD.