הכי קל לכתוב על חמישה דברים שהייתי יכולה ברגע להעיף מעצמי… חמישה דברים שאני לא אני בלעדיהם?..כמו לשאול את מי אוהבים יותר..מוזיקה,שירים,ספרים,טיולים,חברות,שיחת בנות,סתם לבהות כשהשמש לוטפת ככה בעורף..מיליון דברים עפים לי בראש ואני ככה מעורפלת מנסה באמת לצלול לעומק ולחשוב.. מה.מה באמת לא הייתי יכולה בלי?אולי בלי עצמי..היה הכי טוב…ומה על אוכל..מלא נשמה,טעם,עונג…
יש דברים שלא רואים אם הם לא מצולמים..יש דברים שאני רואה כשהם לא מסתכלים עלי..אותם רווחים מסתוריים ועמוקים,לא מאורגנים,אפשר להיות הרבה ולא להיות דבר-לבחור לא לבחור..בתשומת לב,לגעת בתוך,במדויק לחיות.פשוט.להיות.לשחק,לרקוד,לצחוק,לשיר,לחבק,לצייר,לטייל,לא לעשות.. דרך העדשה,המראה,המגע,הצבע,הריקוד,הכתיבה,השירה,השקט,השתיקות..
שום תשוקה לא תמלא תשוקה חסרה,הקסם,ההפתעה-שקועה אל פני נפשי אני מתבוננת..האור רך זהוב,המחשבות עוברות,הסתיו נוגע בחלון,צמרת הברוש אפורה משהו,מה.מה עושה לי טוב?הקול הפנימי יודע..
אהבה .אהבה.לא הייתי יכולה בלי אהבה חמישה דברים??רצים לי מיליון בראש..אוהבת לחיות.עד כלות..להתערבב עם מקומות,נשמות,הרפתקאות,להוציא עצמי החוצה,ליצור,מתוך עצמי..לפעמים אני יותר מדי..מרובת קצוות,לברוח מחד ולהתכנס מאידך..אולי התחושה הבסיסית של חוסר שייכות,לאהוב מתוך הפצע..לא באמת אפשר להחזיק בי.לאחוז.. הילדה שבי רוצה מילה טובה,לטיפה,זה הדלק..רק בשביל לקבל חיבוק אהבה-האהבה הפנימית,אהבת האחר,אהבה המקפלת בתוכה גם את הפחד..הכאב,הנטישה,הניקיון,הרגע שאהבה נגמרת,הלב שנשבר,את כל מה שנצרב"לא מתים מאהבה.."אבל לא הייתי יכולה לחיות בלי לצלול בכחול העיניים שלך,להיות יפה ונוראה ולהרגיש מעורסלת,אהובה.אהבה שאינה תלויה בדבר,החשמל הזה בין נפש לנפש,הקשר האנושי שאינו תלוי בזמן,צבע,שפה,מקום.אהבה,לא רק במובן הרומנטי..אין גיל לאהבה ואין גיל לריקוד…
לרקוד-לא הייתי יכולה לחיות בלי לרקוד. לא הייתי יכולה להיות בלי הריקוד.להיות בתנועה..אוהבת יוגה ושחיה,מלא דברים.אבל הריקוד בחר אותי,כשאני לא רוקדת אני עצובה.השפה החבויה של הלב.לחיות חיים דלים מפחיד יותר מהמוות..הציור ואכתוב עליו בהמשך מוביל מרכזי בחיי אבל הריקוד..התשוקה הזאת פועמת בלבי,כשאני בסטודיו,המוזיקה הולמת,משהו מתגעגע לרכות,לעדינות..הקשב הזה לתחושות בגוף..הרווח בין המחשבה והעשייה נמוג .עולם התנועה-החסימות,המראות הסגורות..התחושות,הזרימה,המשקל.הגוף בחלל-חי.נושם,המרחק,המרחב,האיברים.השיח בין השכמה לאגן..בין הראש לזנב..תחושת החיכוך,הקשב הדק,ההדהוד,ההשתקפות,הדמיון,הרגשות.הרגע.הלהיות.ההקשבה המשוכללת,המדויקת,המאזנת,המודעת העונג-התשוקה-הרעב-השקט -עגול קטנטן של חמלה,לב פתוח,אנשים,חיוך,מבט עמוק.לגעת בקרביים,בנפש,בפשטות,בכלב שלי,בילדי,בבעלי. הזמן עובר,מילה שלו מטיסה לי את הלב,פניה של סבתא עולות פתאום למולי..מרק עוף,נחמה ..
הציור מה שנטמע,נטבע בעור,נצרב בראשית הולך איתנו לעד…לטוב ולרע משחר ילדותי,הציור בנפשי פנימה.תמיד אהבתי לשחק,לשיר,להציג,להצטלם ועוד ועוד אבל הציור..מאז שאני זוכרת את עצמי,הוא חלק מחיי וגם לפני הזיכרון..יושבת בפינת השלחן במטבח,קוקו בלונדיני בגומייה אדומה,סבתא מבשלת..הריחות עודם בי,לאורך שנים..אני ילדה קטנה,מציירת,עיני בורקות.שעות על שעות על שעות וסבתא מפזמת מילים באידיש.. מתנסה בחומרים,זוכרת את התקופות בהן הייתי יוצאת לים לצייר,מציירת עם חול,אבנים,קפה.. שעות של דמיון,כתמים,צבעים,סבא בכף יד חמה וגדולה ,חוצים את שדה החרציות הצהובות בדרך לחוג..שעות החוגים,טיולי המוזיאונים,שנות הלמוד,השנים במדרשה לאומנות ברמת השרון,הקפיצות לנשום בבצלאל,ירושלים,השוטטות בעין כרם,החברותא,האמנים השונים..המורים הדגולים..חסד רב בלבי על המתנות..השיעורים עם גרבוז,נאמן,לביא,דגנית,מישורי,כבסה,נורית דוד..ועוד ועוד שעות ארוכות של ציור.סגורה..בסטודיו,,לפעמים היצירה..התשוקה נוקשת ובאה דווקא בלילה,בשעות הקטנות,ימים הפוכים.. כשאני מציירת,הראש לא חושב,הזמן טס,המימד שונה,הלב שקט,הדם זורם,חם,לא אוכלת,לא שותה,לא מדברת,לא נושמת..צוללת…
לטייל לנסוע,קצר .ארוך,ביחד,בזוגיות,עם חברות,עם המשפחה,לבד. לא.לא הייתי יכולה- חוץ מההפלגות בדמיון..לחיות בלי לטוס לארצות אחרות.לחיות תקופות במקומות אחרים,שונים ומשונים.עד היום,כבר יותר מעשרים שנים אני שואבת כוחות מהשנים ההן,ארבע שנות חיים אז,אחרי הצבא,בלונדון.סופי השבוע במעבורת לדנמרק,ברכבת לפריז,האהבה,החיבוק הזר והכי קרוב ונוגע..ברכבת ההיא..בלילה. מקומות שקרובים לאדמה,המסע החיצוני והפנימי שקורה רחוק מהבית..הגעגוע,העונג בחזרה..אין כמו בבית..הידיעה בכל פעם מחדש..יצר הנדודים לומדת על עצמי,לוקחת אחריות..בראש הר שכוח אל בנפאל..פגשתי בבדידות ,בשקט,ביפעת הטבע,בעצב,בענווה,בכוח הטבע,בפשטות,בלבן של העיניים .בקטנות ובאפסיות האדם..אני קטנה כלכך לעמת היופי הזה הבלתי נגמר..הים,הנחל,הירוק,הרוח הדקיקה,הפרפר,שירת הציפורים,השירים,ההשראה .להתבונן בחוץ.להתבונן פנימה,להתבודד,להתחבר,להתעטף,להריח,לפגוש,לגעת בנשמות אחרות בלבוש וצבע ובעצם תאומות…לפגוש את עצמי.ככה באמת,בקושי,בזיעה,במאמץ..לעתים בזמן קצר חווים לעומק באופן מעורטל,כן ונוגע..יעיל הרבה יותר מטיפול ארוך שנים.. לא הייתי אני.ממש לא בלי מסעות הנפש..דרך הגוף,המגע,החושים,הטעמים,המראות,הנופים,האוויר האחר..הטבע האנושי,המרחב.. מערסלת את הנפש,לומדת,מגלה,משנה .תחת שמיים,לפעמים :מפוררים,משלמים,סולחים,מקבלים,משלימים,משחררים,נושמים מחדש.. בטיולים אני לוקחת את הזמן..את החיים לעצמי..איני אמא ולא אשתו של..רק נעמי.עם כל מה שיש בי.. מותחת איברים,צוללת בספרים,בוהה בציפורים..נושמת את הרגע..המרחבים האלו שבאים אלי לפעמים בשקט,בלילה,בשעות האחרונות של היום כשהשמש נוטשת אדומה ושותקת..התשוקה שפתאום מכה בי..לשבילים אחרים,שווקים,אנשים,צבע,ריח לחמניות טריות,סמטאות,מבנים,ישן וחדש,תחנות,כל הציורים שלפני או אחרי שנולדים..הכל קשור להכל..פינות,ספסל,מבט,שדה,עץ,כוס תה,ריח של קינמון ודייסה…
הכתיבה בלעדייך מה הייתי?את העוגן,החיבוק..היומיומי..לפעמים באווחת הרגע,שיר פתאום נולד ככה מהבטן,לעתים עבודה קשה..רוקמת,פורמת ,סיפורים,אותיות,לחישות,עלים נושרים..את מה שסמוי מן העין.. הדברים המתגלים בלי להתכוון..אפילו בלי לרצות..הכתיבה ערמומית..מרפאה,מלאת ייסורים ונחמה הכתיבה היא אהבה.האהבה הראשונה.
חמישה דברים שלא הייתי יכולה בלי
