קשה לא להיגרר לקלישאות בפרויקט מסוג זה. מהם חמשת הדברים שבלעדיהם אני לא אני? כל אחת תענה מיד – הילדים, בן הזוג, ההורים, האחים, החברים. אז בהנחה שאסור להשתמש בכל אלה, הנה חמשת המובחרים שלי:
1. הקיבוץ
עזבתי אותו מיד אחרי הצבא, אבל גם אם את עוזבת את הקיבוץ – הקיבוץ אף פעם לא עוזב אותך. בגלל הילדוּת החופשית והעצמאית; בגלל החיים בחברת-הילדים עם קשר רופף ביותר עם מבוגרים-מפריעים; בגלל התחושה הפנימית מגיל צעיר מאוד, שהיתה לי זכות גדולה להיות חלק ממשהו מיוחד ויוצא דופן, שאין עוד כמוהו בעולם כולו.
(בתמונה: בית-הילדים של בנהזוג, אפיקים, שנות ה-70. תמונות משלי לא מצאתי)
2. ספרים
כי כמו שאמרה פעם המשוררת ויסלבה שימבורסקה: קריאת ספרים היא המשחק היפה ביותר שהמציאה האנושות לעצמה. יש אנשים שכשיש להם רגע פנוי הם מיד מבשלים משהו. אני – תופסת ספר מאחת הערמות וגונבת עוד כמה עמודים.
3. קפה
לא בחוץ, לא בבית קפה, לא בחמישה שקלים ולא בחמישים – רק אני והקפה שלי לבד בבית. עכשיו תהיו בשקט.
4. ריצת בוקר
כבר כמה שנים שהריצה היא חלק מהותי ממי שאני. אם לא רצתי 4-3 פעמים השבוע, עדיף שלא תדברו איתי.
5. הכתיבה
צריך להסביר? וירג'יניה וולף אמרה שכדי לכתוב, אישה זקוקה לחדר משלה. לי כבר יש שניים:
