בעת הליך גירושין, יאלצו הצדדים להסדיר נושאים נוספים הקשורים אל פרידתם, וזאת לאחר תקופה שבה הצהירו על כוונותיהם לחיות בשיתוף וכן שותפות החיים שנרקמה ביניהם. הגירושין אינם כוללים רק את שינוי הסטטוס בין השניים, אלא גם את חלוקת הרכוש המשותף שנצבר בבוא הזמן, משמורת ילדים והסדרי ראייה וכדומה. במאמר זה נסקור מהו הליך הגירושין בישראל, נסביר על חלוקת רכוש כחלק מהליך גירושין ועל סוג הרכוש שיחולק, כחלק מההליך.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה.
הליך הגירושין בישראל:
הליך הגירושין בישראל, בדומה להליך הנישואין, הינו דין דתי כאשר מדובר בשני יהודים, וזאת בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 (להלן: חוק שיפוט בתי דין רבניים"). לכן, אלו שנישאו כדת וכדין, צריכים לעבור בבית הדין הרבני, על מנת להתיר את נישואיהם, כלומר, להתגרש.
ההליך כולל הגשת תביעת גירושין של אחד הצדדים או פנייה של השניים לבית הדין הרבני. אז, בית הדין הרבני ינסה להוביל לעילת גירושין, שהיא סיבה שבגינה מאפשרת הדת את גירושיהם של שניים. הסיבה לכך טמונה בתפיסת הנישואין כערך עליון ביהדות, ולכן, פרידה של שניים, תצטרך להיעשות מסיבה המצדיקה זאת. עילות הגירושין המנויות בהלכה היהודית הן: בגידה, מעשה כיעור, עקרות, מומים ומחלות, אי קיום יחסי מין (מסיבות רפואיות) ועוד.
באם אין הסכמה או ראייה חותכת, יעברו השניים לשלב הוכחות וכל צד ינסה להצדיק את טענותיו. חשוב לציין, שכאשר אין עילה מוצדקת, ינסה בית הדין הרבני להוביל את השניים לגישור, כלומר, הסכם "שלום בית", שבו ייחתם הסכם בין הצדדים, שבו יצוינו הפערים בזוגיות בין השניים וכן הדרכים לשיפור הקשר. לטובת ההסכם תיקבע תקופת ביניים, שבה ינסו השניים לגשר על הפערים. במידה ותקופה זו לא תצלח, ימשיכו השניים להליך הגירושין. על מנת להבטיח ניסיון אמיתי בתקופת הביניים, יוכל בית הדין הרבני להפעיל סנקציות ומגבלות על השניים, כגון: צו עיכוב יציאה מן הארץ, הגבלות על חשבון הבנק, חובה למגורים באותו בית ועוד.
חשוב לציין כי הליך הגירושין מצוי בסמכות בלעדית של בית הדין הרבני, אך לא רק: בסמכותו לעסוק גם בנושאים הקשורים מטבעם להליך הגירושין, כלומר, "כרוכים". לכן, בבית הדין הרבני, ניתן לדון גם בנושאי רכוש, וזאת במידה והדבר הוא כהליך נגזרת של הגירושין עצמם, כאשר אחד מהצדדים כרך את הנושא להליך המרכזי. בסיום הליך הגירושין, נערך טקס מתן הגט, שבו נותן הגבר קלף לאשה, באומרו "הרי זה גטך". בקלף מוצהר כי האישה אינה בבעלותו של הגבר. לאחר מתן הגט, הגבר "יגרש" את האישה מבעלותו, כחלק מטקס מתן הגט. לאחר טקס זה, יונפק פסק דין הצהרתי, כדי שבני הזוג יוכלו לפעול לשינוי סטטוס במוסדות ממשלתיים.
חלוקת רכוש כחלק מהליך גירושין:
כאמור, לאחר גירושין של שניים, הם ייאלצו להתמודד גם עם חלוקת רכוש משותף שנצבר עם השנים, או רכוש שהסתמכו עליו במהלך התקופה ביחד. במידה ולאלו לא היה הסכם מוסדר ותקף הנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם, יפנו השניים לחקיקה הישראלית, הממסדת את נושא חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים (אך כאלו שנישאו החל משנת 1974), והיא בהתאם לחוק יחסי ממון, התשל"ג– 1973 (להלן:" חוק יחסי ממון"). חוק יחסי ממון מגדיר כי חלוקת הרכוש של זוגות שהתגרשו, תעשה בהתאם להסדר איזון משאבים, לפיו תעשה חלוקה שוויונית והוגנת של רכושם של השניים, בהתאם להשקעתו של כל אחד מהצדדים בנכס. לרוב, הדבר יעשה בכימות ערך כלל הרכוש, דבר שניתן לעשותו בעזרת אנשי מקצוע המכונים אקטוארים: תפקידם הוא אומדן רכוש ממוני ובלתי ממוני.
סוג הרכוש שיחולק:
ככלל, מדובר ברכוש המשותף שנצבר לבני הזוג במהלך חייהם המשותפים. לכאורה, נשמע כאילו מדובר בנכסים, רכבים ורכוש פיזי, אך לא רק: גם מוניטין של אחד מהצדדים וקרנות כאלו ואחרות, יכולים להיחשב כחלק מהרכוש המחולק. על פי הגדרת חוק יחסי ממון, ההגדרה לחלוקת רכוש הינה: "כלל הרכוש המשותף לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות".
מכאן, שגם נכסים רוחניים נכללים במסגרת חלוקת הרכוש. קיימים סוגי רכוש, שלכאורה לא ניתן לחלק, כמו ירושה, אך גם במקרה הזה, במידה והשניים הסתמכו על אותה ירושה במהלך זוגיותם, אזי הירושה יכולה להיות מחולקת. לדוגמא: דירה שניתנה בירושה, שבה חיו השניים במהלך חייהם ושני בני הזוג תרמו מחלקם לשיפוץ הנכס. אז, יוכל הצד השני, שלא ירש, לטעון לחלוקת הרכוש.
לסיכום:
לרוב, חלוקת רכוש תעשה בסיטואציה שבה הצדדים טעונים רגשית, לפעמים אף בתוך מאבקי כוח בין השניים, שלא לצורך. מסיבה זו, קיים חוק המסדיר את חלוקת הרכוש, שהוא חוק יחסי ממון. כאמור, חוק זה יפעל על אלו שאין ברשותם הסכם יחסי ממון. עם זאת, החוק נתון לפרשנות ולכן יש להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.