השעה 04 (AM) אם למישהו בקהל היה ספק, וכן, מסיבה מוזרה השעון כבר מצלצל. הגיע הזמן באמת, אני ערה כבר משלוש מחכה שיעיר אותי, הפחד שלא אתעורר עבד שעות נוספות הלילה. והשאלות הכל כך ברורות מתעוררות גם "מה עובר עליך? למה לקום באמצע הלילה, להתחיל לנסוע כדי לרוץ? תרוצי פה בסביבה וסיימי עם זה" באמת? נראה לכם? ברור שלא. קפצתי כמו פנתרה ועד 5:30 כשהגענו להר איתן, בשיירה מסודרת (לפחות אני לא השרוטה היחידה), כבר הייתי מוכנה לחזור לישון, אפילו באוטו. אין הנחות, יוצאים, מצטלמים (למה אתם חושבים שאנחנו רצים? לרוץ זה רק תירוץ להצטלם, רק שיהיה ברור), ויוצאים לדרך.
כבר היה לי זיכרון עמום משנה שעברה על המסלול בהר איתן, קצת עליות, שנגמרות בעוד קצת עליות שנגמרות בעלייה ממש תלולה. כמעט 8 ק"מ, בקטנה. אה…פעמיים. אז פעמיים בקטנה. יוצאים לדרך, עוברים 4 ק"מ, הנוף יפיפה ומזג האוויר מעולה, קריר ונעים. העלייה מתחילה אחרי כ-4 ק"מ ולא נגמרת לאורך כמעט קילומטר וחצי, אחרי שהיא נגמרת וקצת נושמים מתחילה העלייה של הסוף…משובחת לא פחות, יותר מחצי ק"מ ב- 70 מעלות שיפוע, מסיימים אחרי שלא עובר מישהו שלא הוזכר בדרך (ולא לטובה). אה, וכשמסיימים, מתחילים את הכל מהתחלה. כמובן שהפעם השנייה הרבה יותר גרועה, יודעים בדיוק איפה זה מתחיל, כמה זמן לוקח לעבור כל עלייה וכל ירידה וכשרואים את הסוף, אוי הסוף כל כך קשה…מצד שני, נראה לי שאני צריכה לשמוח על זה שהיו לי בתוכנית רק שתי הקפות, לקראת סובב בטח יהיו 3 או אפילו 4 (שלא נדע, ובלי רעיונות לאורנה).
כל הדרך, הלוך, 2 הקפות וחזור, חיפשתי את רוכבי הג'ירו ד'איטליה, אבל אפילו את רוכבי הג'ירו דה צומת נחשון בקושי ראיתי בדרך חזרה, כולם כנראה עלו צפונה כדי לנופף לוורודים האמתיים.
כבר זמן מה אני מדברת עם הגמד והענק על דמי כיס, כמה, מה עושים איתם, ממתי מתחילים לקבל וכו'. ילדים (בטח היום) וכסף, הוא לא נושא פשוט כל כך. הם רוצים בערך כל דבר שהם רואים (באינטרנט, כמובן, לא צריך לצאת מהבית בשביל זה), עוד כמה "צעצועים" ומסכים שירתקו אותם ולא יתנו להם לזוז ולצאת מהבית. ואם לא צעצוע, זה בטח משחק לצעצוע או כבל או משהו תומך צעצוע כזה או אחר. וכדי שלא יהיה ספק, כשאני אומרת צעצוע, אני מתכוונת ל איי משהו (פד, פון, ודומיו), או מחשב, ps, switch וחבריהם. מודה – לא זוכרת את עצמי כל כך חומרית, מצד שני, מה כבר היה לנו ברומניה? מיליון ספרים? עצים לטפס עליהם? חברים טובים לשחק איתם בכדור ואשכרה לראות אותם ולא רק במצלמה של המחשב? באמת…מה אני כבר מבינה, הזמנים השתנו לגמרי.
כחלק מהשיחות, הגענו למסקנה שיש שני שיעורים מאד חשובים שמשום מה לא נבחנים בהם ואין בגרות חובה, למרות שלדעתנו (הענק ואנוכי) חושבים שהם שיעורים חשובים מאד: תקציב – אין בונים תקציב אישי וחיים לפיו ללא חריגה, איך מתנהלים עם הכסף שיש לנו? מה זה בנק? מה זה ריבית? השיעור השני הוא שיעור תאוריה ונהיגה. הכוונה היא לתת לילדים שמקבלים רישיון את הכלים להבין את הכוח שיש להם בידיים כאשר הם נוהגים ברכב. מה הסכנות ואיך אפשר להימנע מהן. ללמוד לנהוג, זה לא מספיק, אלו נושאים שלומדים אחרי הרבה קילומטרים על הכביש.
למרות שיש בגרות בתנ"ך היסטוריה וספרות (ואני לא מזלזלת בהם לרגע, למרות שהענק מאוד), השימוש היומיומי במקצועות הנ"ל הוא הרבה יותר נמוך מאשר בידיעה להתנהל עם הכסף שלנו ולנהוג כדי להוציא או להפקיד אותו בבנק. אפילו ספורט הוא מקצוע חסם כדי לקבל את תעודת הבגרות, אבל לדעת איך להתנהל עם הכסף שלנו, זה כנראה לא מספיק חשוב. לא יודעת אם אצליח, אבל אני בהחלט הולכת לנסות להטמיע את התובנות האלה אצל שני האהובים שלי.
בנימה אופטימית זו (הם כמובן קוראים את הבלוג ומאשרים אותו לפני פרסום), אפשר ללכת לשנ"צ מוקדם. בעצם, לאור העובדה שאני ערה כבר 9 שעות, זה בדיוק הזמן לשנ"צ.
#לאן_את_רצה_TantiRoza
