חינוך משפחתי

תודה לכל מי שעוקב אחרי הדף בפייסבוק מאז שנוצר בסוף שנת 2011.

בתחילת הדרך נשא הדף את השם "חינוך בייתי", אך בעקבות תובנות על חינוך והורות בחרנו לשנות לחינוך משפחתי.

בפוסט זה מרוכזים מסרים שהועלו ונכתבו על ידינו וכוללים גם ציטוטים של פילוסופים, מורי דרך ואנשי רוח המהווים לנו השראה.

הפוסטים הועלו בין התאריכים 9.4.15- 16.4.13

מקווים שתיהנו לקרוא.

חינוך משפחתי

אודות

9.4.15

 הורות היא הרפתקאה מאתגרת.יש ימים רועשים חסרי סבלנות, כבדים, מתישים, אך רגע אחד של שקט עם חיבוק ילדים יכול להפיג את הדרמה ולאפשר ללב להתמלא בכוחות פלא.

ואם במקום ליפול לקלישאת ההורות המיוסרת אנו נותנים לאהבה להדהד, מרוויחים שלווה מושלמת שאין כמותה.

4.4.15

ההרגל היחיד שיש להקנות לילד הוא שלא לרכוש שום הרגל; אל תשאו אותו על זרוע אחת יותר מאשר על אחרת, אל תרגילו אותו להושיט יד אחת ולא אחרת, להשתמש ביד אחת לעיתים קרובות יותר, לרצות לאכול, לישון, לעשות דברים בשעות קבועות, לחשוש להישאר לבד ביום ובלילה. הכשירו אותו מראש לשליטה בחירותו ולשימוש בכוחותיו על ידי כך שתניחו לגופו את שגרתו הטבעית. באופן זה תמיד יהיה אדון לעצמו, ויעשה בכל דבר את רצונו הוא בו ברגע שיעלה בו הרצון. (מתוך "אמיל או על החינוך", זאן זאק רוסו)

7.2.15

לכל אלו שזועקים בשקט על חוק חינוך חובה מגיל שלש.הגיע הזמן להתעורר ולהבין שבמדינה דמוקרטית לא יכולים לכפות עליכם את דרך חינוך ילדיכם.
הנזק שכבר נגרם עוד יגדל.תתעוררו.תגישו כולכם הצהרות על חינוך בייתי.תלחמו כי יש מלחמות צודקות.
במקום שהמדינה תלמד מה הילד צריך חושבים שזו הדרך להשתיק מחאות על יוקר המחייה.זוהי גישה פוגענית והנפגעים הראשונים הם ילדכם.אחר כך אתם.כי תדרשו להשקיע כסף רב בשיקום הנזק בעתיד.חוק שגוי ניתן לערעור.זוהי צריכה להיות זעקה גורפת.
מזכיר את סגירת האופציה לחדרי לידה טבעית בתשלום.דרך מעוותת למנוע רב מעמדיות על פי יכולת כלכלית.במקום להשקיע כסף ולתת לכולם לידה אלטרנטבית נכונה ורגועה כופים ומבטלים ממי שיכול. עכשיו זה לגבי הגנים.מחר לגבי החלטות אחרות.הצביעו ברגליים והימנעו.אי אפשר לעצור את כל ההורים במדינה.אל תפקירו את הילדים לגנים לא בטיחותיים פיזית ונפשית.רכים בשנים שצריכים טיפול הגנה והזנה באהבה.
זכרו ששלטון העם הוא למען העם.למען הילדים שלנו.דור העתיד.

23.1.15

עמנואל לווינס, "אל מול הפנים של האחר, השתיקה בלתי אפשרית: אתה לא יכול אלא להיענות, לגלות כלפיהן אחריות". לקחת רגע אחרי שהם נרדמים ולהישיר מבט לפנים, השלוות, הרגועות, הנינוחות, זהו רגע של חסד. אנחנו שוכחים, כל הזמן שוכחים, רצים, ממהרים, מספיקים, לקחת רגע אחד ולהישיר מבט, זה חריץ בדלת שדרכו האלוהי נכנס.

21.1.15

מספרים על הגנן שאהב את הצמחים שלו כל כך עד שכל פעם שנבט שתיל הוא החל למתוח אותו למעלה כדי לעזור לו .

עוד ברחם מוטבע בילד כל הידע ההכרחי בשבילו כדי לגדול ולהתפתח. האמא מספקת רק את התנאים, הגנטיקה עושה את השאר. גם אחרי הלידה ההורים צרכים לספק רק את התנאים, הסביבה, התזונה הנכונה, שקט ורוגע. כל השאר יעשה הילד לבד.

20.1.15

האם אנחנו מלמדים ילדים ללכת או לדבר, לאהוב או לכעוס? מאין מגיעה האובססיה להסביר להם, ללמד אותם, לפרש , לכוון, לדחוף . תחרות, השגיות, הצלחה, ניצחון.
"החינוך הממוסד פועל מתוך ההנחה שילדים לומדים רק כאשר מלמדים אותם, רק את מה שמלמדים אותם, ורק בגלל שמלמדים אותם. זו לא האמת. זה מוטעה כמעט לחלוטין" (גון הולט)

איפה מצטרפים לתנועה לשחרור הילד?

19.1.15

הרגעים שבהם באמצע יום רגוע מאבדים שליטה ועשר דקות של ברדק מאפילים על כל היום…ילדים הם מורים לסבלנות.וכל פעם שזו נאבדת זו הזדמנות לבחון את עצמנו.
ולקוות להצליח יותר בפעם הבאה

19.1.15

אנו אומרים לעתים קרובות כי הכוח אינו יכול לדכא את המחשבה, אך כדי שזו תהיה אמת צריך לחשוב. (סימון וייל)

31.12.14

רגע של נחת לעצמי…
ברגע של כעס הפנתי כלפי מרקו אצבע עם תנועת הנו-נו-נו
הוא הביט בי בשוק ושאל "אמא מה זה אומר"
כל כך שמחתי שהצלחתי להימנע מתנועת האצבע כל השנים שזה השכיח על מה בכלל כעסתי.

7.11.14

לילה ראשון אצל דודה.
תמיד ידענו והאמנו שיגיע הרגע של בשלות שהילדים מרצונם ולא מצורך או החלטה שלנו ההורים, ירצו לישון מחוץ לבית.בלעדנו.לצאת לחוויה מרגשת.וכך היה.
במשך שבועיים מרקו הבכור בן חמש תכנן עם אחותי שהוא יישן אצלה ואצל דוד אלי.
למעשה כלל לא היינו שותפים לתכנון ולא ממש האמנו שזה יקרה.
בטח לא כשסימון תכננה להצטרף.
אנחנו ישנים בלינה משפחתית צמודים אחד לשני.
וגם כשארזנו להם תיק עדיין לא היינו בטוחים שזה אמיתי.
וכשמרקו בכה מהתרגשות כשנכנס לאוטו היינו בטוחים שהם נשארים.
אבל הם לא.למרות החשש הם רצו לנסוע ונהגו כמו בוגרים קטנים.
הם בחרו מתוך בשלות אמיתית ונסעו.
לפי התמונות והדיווחים הם חווים ברגעים אלו עדיין אושר גדול והרפתקאה מיוחדת.
זו תחושה טובה כהורים להתבונן בהם ובבחירות השלמות שלהם.
רציתי לכתוב לילה ראשון בלי אמא ואבא אבל זה יהפוך את הסיפור למצומצם ולסיפור דרמטי.זה לא.זה רגע מיוחד של הקשבה משפחתית לצרכים משתנים…

4.11.14

ימי החורף מאפשרים התכנסות משפחתית בבית.יש בזה אושר גדול והזדמנות מצויינת למשחקים וחיבוקים.אבל יש גם רגעים של קושי.כולם יחד במרחב סגור רוצים דברים ונדמה שאין דקה של מנוחה.לנו ההורים גם בא להתכרבל מתחת לשמיכה ולישון עד שייפסקו הברקים והרעמים…זה הזמן לנשום עמוק עמוק עמוק

27.10.14

בספרו של ג'ון הולט "בלמידה מתמדת" מזכירים כמה חשוב לכבד את גוף הילד וגבולותיו…"שימו לב שיש צורך בהיווצרות אמון לפני יצירת מגע.לגעת בילד או להחזיק אותו לפני שהחליט אם לתת בך אמון, רק יגרום לילד להיות עצבני"

22.8.14

"אנחנו מבקשים מילדים לעשות במשך רוב היום מה שמעט מאיתנו המבוגרים מסוגלים לעשות אפילו לשעה. כמה מאיתנו, שנמצאים בהרצאה שלא מעניינת אותנו, יכולים לשמור שמחשבותינו לא יתפזרו? כמעט אף אחד." (הולט)

9.7.14

כמה כאב.כאב חושך.אימה.לחץ.טלפונים.הודעות.מקלטים.כמה עצב בלב.בשמים ובאדמה.לב זועק.מחשבות רצות.אנשים צועקים.מתלהמים.טרור.
מתאחדים נגד האויב הנראה לעין.סוף סוף אפשר לתקוף משהו מוחשי.את היהודים.את הערבים.קטגוריות ברורות אחרי מאבקים לא ברורים.
תקופה ארוכה של אלימות מינית.גברים מול נשים.נערים מול נערות.נערות מול נערות ונערים מול נערים.
נהרות של כאב אלים.
חרדים מול חילונים.חיילים מול משתמטים.משרד הבטחון מול משרד האוצר.עושר מול עוני.צמחונים מול אוכלי הבשר.ימין מול שמאל
הכל צורם הכל זועק.

הכל נשרף בלהבות.ילדים.אידיאולוגיות.אהבה..

5.7.14

לידות והארות
חמש שנים עברו מאז שנולדתי כאימא.
כל לידה היתה שונה ומאתגרת ואפשרה לי ולאהובי לגלות בעצמנו דברים חדשים.הראשונה גילתה לי את חדר הפחדים הפנימי.הדאגה ליצור אחר שיקפה צורות חדשות של חרדה כשהגדולה ביניהם היתה חטיפות ובימים טרופים אלה שהאלימות חצתה את טאבו הילדים היא עולה מחדש.
השניה גילתה לי כוח.עוצמה נשית ואת המוכנות שלי לסמוך על המיילדת ובן הזוג.לנוע כמו חיה ולאפשר ללידה להתרחש בטבעיות בחלל ביתנו.השנים שעברו מאפשרות לי לראות את מפלס הפחדים שירד.אם כי בנות מעוררות פחדים מחוויות המסע הנשי האישי והחברתי.
האחרונה לימדה אותי את יכולת הנוכחות.את המוכנות להשאר בכאב ולהתבונן בו דרך התמסרות אליו ואל אישי כעמוד תומך.
באחרונה בחרתי מראש להשאר מודעות.לחוות את הגוף.לקבל את נוכחות ילדיי כמעט עד רגע הלידה עצמה והצטרופתם מיד לאחריה.
חמש שנים של אמהות מלמדות אותי כמה עוד יש לי ללמוד.כל ילד כמורה ומשקף של החיים בתמימותם.

30.7.14

משפחה מורחבת
פעם לפני הרבה שנים הקהילה היתה המרכז החיים.הידע עבר מדור לדור.נשים ילדו בבית והחינוך היה באחריות המשפחה.
היום רובנו חיים רחוק מבני המשפחה.הלידה בבתי חולים.יולדות נדרשות לתפקד לבד בבית עם התינוק.לבשל.לנקות.לשלוח את הגדולים בזמן למסגרות חיצוניות ורוב הגברים פוגשים את האשה והילד בערב שהם מותשים מהפקקים ומשעות עבודה מרובות.בסופי השבוע הכבישים מלאים במכוניות.נוסעים להספיק קצת זמן בילוי משפחתי באטרקציות ולפגוש בבני המשפחה שגרים רחוק.
יש לנו רכבים משוכללים וטלפונים חכמים ובעזרתם שומרים על קשר.
נדמה כאילו העולם השתגע.
אנחנו בחרנו קצת אחרת.בחרנו להשאר לגור ביחידה מתחת לבית חמותי.לצידנו שניים מהאחים של שגיא.הלוואי ויכלו גם הוריי ושאר האחים משני הצדדים לגור קרוב יותר.הלוואי ויכולנו לחיות בקהילה משפחתית כיחידה אחת.
הדקות והשעות בכל יום שהאחיינים נכנסים לשחק יחד.שהילדים עולים לבית חמותי או מחכים לה בימי שני לסיבוב בכפר ובספריה.הם פרס שאין דומה לו.
הידיעה שגיסי זמין לעזור.שגיסתי היא שכנה ושהרבה מהארוחות יושבים יחד היא כמו גלגל הצלה.
הקרבה הנפשית והחברית עם השכנים שעם חלקם בן זוגי גדל היא תענוג.
מיני קהילה בתוך החיים המהירים והתובעניים.
זכרו את משפחתכם המורחבת.חבקו אותה וקרבו אליכם.הפכו את הסובבים לכם לבני משפחה.זהו הכוח האמיתי של החיים.ראו במערכת זו הזדמנות לגדול יחד.להתמודד עם אינטרקציות יומיומיות עם מעט אנשים ולעומק.ותחושו בעוצמה ובאהבה…משפחה לא בוחרים אבל אפשר לבחור לראות בה כרשת הגנה וביטחון.רשת הכלה.

28.6.14

הורות שוויונית
למרות כל השינויים ביחסי גברים ונשים,עדיין הנטייה היא לתפוס את הבית כממלכה של האשה, האמא.
שואלים אותי איך את מצליחה בחינוך בייתי,
כשמסבירה על החלוקה עם האיש שלי,
נדמה כאילו מסך מפריד ביני לבין השומע והתגובה כמעט זהה; אה אז הוא עוזר הרבה…זה בטח מקל אבל עדיין כל הכבוד לך.
שיח שמסרב להקשיב ולהאמין שיש כזו חיה מוזרה הנקראת הורות שוויונית.
אז יש.
הוא לא עוזר לי . אנחנו עוזרים זה לזה.
לצמוח ולהתפתח דרך הזוגיות המשפחתיות וההורות.
זהו תהליך של בחירה בהקשבה לדרך ולצרכים המשתנים באופן תדיר.
זה לא פשוט.צריך להתבונן בילדים ובעצמנו.לעצור ולבחון ולבדוק מה השתנה.מי גדל ומבטא צורך חדש ולחשוב על התנועה שלנו כגוף מורכב.
שנינו עובדים.הוא יומיים בשבוע בהייטק ואני כמה שעות כל יום כשהוא נמצא בבוקר עם הילדים.התינוקת איתי.
זה מורכב אבל מאתגר.
שנינו איתם בפעילויות בוקר.שנינו איתם במפגשים חברתיים.חלק אחד מאיתנו.חלק כולנו יחד.
מטלות הבית מתחלקות.קניות.בישול.נקיון.כביסה.התנדבות.תרומות.מיחזור.גינת הירק.
כל אחד לפי כוחו.
הוא היחיד שמכסח את הדשא ואני היחידה שמניקה.
הוא אוהב לישון בבוקר כשאני כבר מסתובבת עם שלושתם בבוקר.
אני אוהבת להסתלבט בהשכבה כשהוא מספר בסבלנות סיפורים שירים ואגדות.
חלוקה שוויונית זו לא רשימה שחותכים באמצע ומכתיבים פעולות.יש תקופות שאחד לוקח על עצמו יותר כי המערכת נעה כמו יצור עם חיים משלו.יש רגעים של קושי אך הכיוון הוא השגת האיזון.
פנקסאות אינה משרתת וגם לא קורבנות.
הגישה חיובית.מתפשרת.מלטפת.
הסכמה להקשיב למה כל אחד יכול.ממה אנחנו נהנים כדי שנוכל להביא אהבה למעשינו.
הורות שוויונית על בסיס אמונה בשוויון כדרך.
שוויון זה לאו דווקא שהכל נחלק שווה.גברים ונשים.ובכלל אנשים.שונים זה מזה.כמו שכל ילד שונה וצריך כלים אחרים כך גם המבוגרים.
דווקא מתוך הבנת השוני אנו מגיעים אל עבר השוויון.
שוויון בזכות הבחירה לחלוק את המסע הזה יחד.
כאינדיווידואלים המביאים אל המרכז את ייחודנו ויוצרים משפחה שוויונית .
שוויון הוא תוצר של הקשבה לעצמך.

26.6.14

לאחרונה הבנתי בצורה עמוקה יותר עד כמה אפשר ללמוד מהלידה על אופי הילד בעתיד…התחושה היא שכל ילד מעביר לאמא שק של ידע שהתהווה במהלך ההריון.מעין חוברת הדרכה לאופיו ולצרכיו הייחודיים…על האם להקשיב ומדי פעם לאורך השנים להרהר ולהזכר בלידת הילד ולידתה כאם.
לדוגמא תינוק שבחר להשאר בתעלת הלידה כשעתיים ואז פרץ החוצה בקלות יחסית.מלמד אותי על הצורך שלו לדגור ולשבת לנוח במקום בטוח עד שחש מספיק בשל לצאת ולחוות בכל כוחו את העולם.
ילדה שטסה בתעלה ופרצה החוצה מתגלה כשדה מתוקה שהכל אצלה מהיר והיא מוכנה לטרוף את החיים.וכן הלאה.
דרך הלידה כדרך חיים.

19.3.14

כשמשרד החינוך משקיע מאמצים ומשאבים של זמן וכסף בכדי להיאבק במסגרות החינוך האלטרנטיבי, הוא פוגע גם באלו שבחרו בחינוך הממלכתי.
במקום לשפר את תוכניות הלימודים ולהשקיע בהכשרת המורים ובצרכי התלמידים- הוא בוחר במאבק.
מאבק בטחנות רוח כי בלתי אפשרי להילחם ברוח השינוי.

17.4.14

"כל רֶשַׁע נובע מחולשה. הילד אינו רע אלא משום שהוא חלש; חזקו אותו, הוא יהיה טוב. שבכוחו לעשות הכול, לעולם לא יעשה רע. מכל שמות התואר המיוחסים לאל הכול-יכול, "טוב" הוא התכונה שבלעדיה אי אפשר לתפוס את מהותו", מתוך אמיל, ז'אן-ז'אק רוסו.

4.1.14

שגיא טייל היום עם הילדים בחירבת סמארה ולצידם עמדה אמא שהבהירה לבתה בת השבע שהיא האימא ולכן היא המחליטה שהילדה תכנס למרות שבשלט היה כתוב אסור והילדה סרבה.
מרקו היה בשוק ושאל האם האימא לא יודעת שלפעמים גם הילדים מחליטים?

29.12.14

"אנחנו עומדים מול העובדה הפרדוקסלית שהחינוך הפך להיות אחד המכשולים העיקריים לחוכמה וחופש המחשבה." – ברטראנד ראסל

20.11.13

הנה הסיפור:

"יום בהיר אחד הלכו שני אחים באנטרקטיקה לטיול.
במהלך הטיול אחד הילדים צעד על קרח דק.
חור נבקע בקרח, והילד נפל אל המים הקפואים.
אחיו לא התבלבל, לא בזבז זמן,
קפץ אל המים הקפואים ועזר לאחיו לצאת מהם.

כעבור מספר דקות הגיעו הורי הילדים.
ההורים ההמומים והנרגשים, התקשו להאמין לסיפור שסיפרו הילדים.

איך יכול להיות שילד קטן עושה מעשה שכזה מבלי לטבוע?

לפתע ניגש אליהם איש זקן שראה את ההתרחשות, ואמר להם:
"אני יודע איך הילד הזה הצליח להציל את האח שלו!"
התבונן בו האב ושאל: "נו, איך?"
התקרב אליו הזקן וענה: "לא היה שם אף אחד שיגיד לו שהוא לא יכול!"

27.11.13

משתפת במשהו שכתב אהובי, כאבא המחפש את הדרך המתאימה למשפחתו…

החינוך המשפחתי הינו רוח, כלומר, אין מדובר במודל חינוכי אלא בתפיסת עולם המתחילה בהבנה כי המשפחה הינה המסגרת הראשונית והראשית בה מתרחש ההליך החינוכי. לפיכך, לדרך בה פועל המוסד החינוכי אליו נשלחים הילדים, אם הם נשלחים, חשובות משנית. כמובן שיש לסייג ולומר כי אין להמעיט בחשיבותו של המוסד החינוכי ולו רק בגלל שרוב הילדים בעולם המערבי מבלים בו את מרבית זמן הערות שלהם.
עם זאת, האחריות על החינוך הינה של המשפחה על כל מרכיבה ובראש ובראשנה של ההורים. אחריות זו, מלבד במקרים קיצונים אינה ניתנת להעברה, לא למדינה, ולא למרכיב חברתי כזה או אחר. החינוך המשפחתי הינו נגזרת של הדבר המכונה חינוך הביתי, כלומר, הוא נובע מתוך תפיסות הדוגלות בחינוך הילדים כמה שיותר קרוב למסגרת הביתית. אך, הוא מרחיב תפיסה זו מהמרחב הביתי המצומצם יחסית למשפחה במובן הרחב, לפיכך במעשה החינוכי לוקחים חלק הילדים, ההורים, המשפחה המורחבת, ובאופן מסוים הקהילה כולה. כמו אדוות מים הנעות במעגלים ומתרחבות, אך נובעות תמיד מאותו מקור, הגרעין המשפחתי.
האחריות על החינוך מכילה בתוכה גם את החובה לחנך את הילדים אך גם את הזכות של כל הורה להעניק לילדיו את החינוך אותו הוא מוצא כמתאים ביותר לתפיסת עולמו. אין זה מוזר כלל מכיוון שלמעשה זהו מצב הנובע ישירות מין השכל הישר. לכל אדם יש את הזכות לחנך את ילדיו בצורה הטובה ביותר האפשרית על פי תפיסת עולמו. כך אנו נוהגים ממילא ברוב המקרים.
אך תפיסת זו מטילה עלינו ההורים גם את החובה להיות בחיפוש מתמיד אחר הדרך הנכונה, תוך כדי הבנה כי זהו מסע בארץ לא נודעת וכי מסע זה כולל עליות רבות ואף ירידות מסוכנות והוא לעולם אינו סלול מראש. ההליכה רק בדרכים סלולות מחטיאה את המטרה ודומה לאותו משוגע אשר מחפש את המטבע שאבד לו מתחת לפנס הרחוב, למרות שאיבד את מעותיו הרחק משם בחושך.
למזלנו ולמרות הדמיון הרב אין ולא יכולים להיות שני ילדים זהים וניסיון למצוא דרך חינוכית ולימודית המתאימה לכולם, הינו רעיון בעיתי במקרה הטוב. על כל הורה מוטלת האחריות המוחלטת ואינסופית על ילדיו ואליו למצוא את הדרך הנכונה עבורם, גם אם כל העולם כולו נעמד על הרגלים האחוריות ובועט בכוח.
כשאנו מדברים, בדרך כלל, על חינוך משפחתי, אנו מדברים על הבית, לפי שהבית הינו המקום המרכזי בו מתרחשים האירועים החינוכיים. זאת אולי הסיבה כי כאשר אנו מדברים על חינוך משפחתי המושג החינוכי חינוך ביתי עולה מיד ברוחנו. עם זאת, ולמרות כי רבים מן העוסקים בחינוך משפחתי, משאירים את הילדים בבית ואינם שולחים את ילדיהם למסגרות חינוכיות אין זה מצב עניינים הכרחי.
אחת המטרות של חיבור זה הינה לחפש את המודל אשר יאפשר חינוך מיטבי גם לילדים של הורים אשר מסיבות כאלו או אחרות אינם יכולים לקחת חלק עיקרי בדיאלוג החינוכי הנדרש. במילים אחרות, גם הורים אשר מסיבות שונות החליטו לשלוח את ילדיהם למסגרות חינוכיות יכולים לקחת חלק בחינוך המשפחתי. כך או אחרת, החינוך המשפחתי קורא להחזיר את המוקד החינוכי למרחב המשפחתי, הן במובן הפיזי, אך בעיקר במובן הרוחני.

14.5.13

"הילדים שלנו זקוקים למקומות טובים לגדול בהם, דמויי בית, בהם יש להם נוכחות, תחושת קיום…לא כדי שיוכלו ללמוד יותר טוב, אלא בראש ובראשונה כדי להיות בני אדם שלמים יותר, בריאים בנפשם, חיים את נוכחותם" דן לסרי מתוך מקום לגדול….

23.4.13

שלום לכולם…בחרנו לשנות את שם הדף לפני זמן מה מתוך הבנה ואמונה כי חינוך זו אחריות משפחתית. זה פחות משנה אם ההורה בוחר לשלוח את ילדיו למוסדות חינוכיים בגיל הגן ובבגרותם או להשאירם במסגרת הבייתית. זה פחות משנה אם בוחרים לשלוח ילד למסגרת פעמיים בשבוע, או כל יום עד ארבע. כל עוד ההורה עומד איתן מאחורי בחירותיו וזוכר להיות מעורב בכל רגע בחינוכו, בהקניית ערכים, בלמידה משותפת בזמן המפגש עימו.
אנחנו בשלב זה בחיינו בחרנו להשאיר את מרקו וסימון במסגרת הבייתית ולספק להם חוגים, מפגשים חברתיים, מפגשי ים וטבע. אנו מניחים כי נמשיך בדרך זו כשלנגד עיננו החיבור הקבוע והמקיף לקהילה. לקהילה שתומכת בדרכנו כפי שאנו תומכים בדרכה. הבחירה להיות חלק מרכזי מחינוך הילדים אינה ברורה מאליו בחברה המודרנית, ההמונית, התחרותית וההישגית בה אנו נמצאים ומתנהלים. אך הלב רוצה וחולם אחרת.
בכל בחירה יש ויתורים על בחירה אחרת והערכתנו היא כי מה שחשוב זה לעמוד מאחורי בחירותיך. להיות שלם ולא לנהוג ולפעול מתוך רגשי אשם וספקות.
לאחרונה יש התעוררות ארצית הקוראת לחינוך אחר, זו קריאה מרגשת, חיובית ומלאה באופטימיות. קריאה המזכירה כי אנו לא לבד, רבים רוצים להעניק לילדים חינוך. אמיתי. המחבר אל הלב, האנוש והטבע.
הלוואי ונצליח וקריאתנו תשמע ונדע לשאול את עצמנו את השאלות החשובות, שלא נפחד ללכת לכיוונים שונים. שנחנך אל השוני ונאהב אותו. הדר

10.4.13

"סלע המחלוקת": דיאלוג בחיק הטבע
פרויקט "סלע המחלוקת", בחצר בית הספר הריאלי בחיפה, מהווה מקום מפגש פסטוראלי, לפתרון סכסוכים בין בני נוער ולפיתוח תרבות הסובלנות והוויכוח. הפרוייקט נחנך בטקס מרגש בנוכחות התורמים והארגונים השותפים.
בדיחה שסיפר נציג עמותת גלאור, שגיא גלאור, ממחישה היטב את המסר של "סלע המחלוקת". הוא סיפר על נזיר בודהיסטי, שעלה להר כדי לתרגל סובלנות. על פסגת ההר פגש רועה צאן, ששאל אותו למעשיו. "מתרגל סובלנות", הסביר הנזיר. "אז לך לעזאזל", אמר הרועה. "לך אתה לעזאזל", השיב הנזיר בזעם.
"סובלנות לא מתרגלים על הר מבודד, אלא במקום כזה, מלא בני אדם, בשיחה בין אנשים", סיכם שגיא.

10.4.13

"אם ברצוננו לעזור לילד להתחשב בזולת,אל לנו להשתמש באהבה כשוחד.עלינו להאזר בסבלנות כדי להסביר לו את דרכי ההתחשבות" קרישנמורטי

4.4.13

"פירושו של חופש אינו סיפוק הדחפים או אי התחשבות בזולת. המורה האמיתי יעזור לתלמידיו בכל הדרכים האפשריות בכדי להגיע לחופש אמיתי. הוא לא יוכל לעשות כך אם הוא עצמו משועבד לאידיאולוגיה…" קרישנמורטי

24.3.13

"החינוך הנכון אינו עוסק באידיאולוגיה כלשהיא, גם כשהיא מבטיחה אוטופיה לעתיד, חינוך נכון אינו מבוסס על שיטה כלשהי, גם שזו מחושבת בדייקנות. הוא אינו אמצעי להתניית האדם, חינוך אמיתי משמעו עזרה לאדם להתבגר להשתחרר, להתפתח תוך אהבה וחסד. אלה הדברים שאנו צריכים לשאוף אליהם במקום לעצב את הילד לפי תבנית אידיאליסטית" קרישנמורטי "לגעת במהות"…מומלץ לקרוא, להתרשם ולאמץ – לא כשיטה, לא כאידיאולוגיה- אלא כהשראה….

23.3.13

"אנחנו חיים במציאות שנעשית סמלית יותר ויותר. במציאות כזו המתח בין הרצון לממשות נעלם. הדיאלוג המגשר בין רצון לממשות נעלם. אך הדיאלוג הזה הוא עצם הממשות ולכן הממשות נעלמת. כשלאדם די ללחוץ על כפתור במחשב כדי לחולל את רצונו אז אובד כל אותו שיח ממשי, שמייצר את ההווה ואת הנוכחות שבהווה. דווקא כאן- לחינוך תפקיד חשוב-החינוך כמחולל זמן=החינוך כדיאלוג"
דן לסרי מתוך הספר "חינוך בביצת ההפתעה"…
כל פעם מחדש נעים להיפגש בתובנות שלו ולקרוא את דבריו.

21.2.13

לאחר התייעצות עם כמה אמהות בחרנו בשם חדש לדף "חינוך משפחתי".
המחשבות שהובילו לכך היו כי סביבנו משפחות רבות אשר מעמידות את ערכי החינוך במרכז המשפחה והבית.
התבוננתי במספר אמהות סביבי (וגם אבות כמובן) אשר בחרו כן לשלוח את הילדים למוסדות חינוך שונים חיצוניים לבית, אך בהחלט שוקדות רבות על ערכים קהילתיים, משפחתיים, אשר דומים לשלנו.
נטע, נועה, ועוד רבות מחברותיי החדשות בשנים האחרונות מאז שהפכתי לאם, חוות איתי דרך ארוכה של שאלות, קונפליקטים, מחשבות ואהבה בנוגע למשפחה הגרעינית ולמשפחה האנושית. אנו לומדות יחד על גידול באהבה ועל מקום ההורה בחיי הילד…
מאחלת לכולנו דרך מהנה בהתמסרות לאמהות ולאבהות…

16.4.13

המונח חינוך בייתי משקף בדרך כלל את אלו שלא שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך מוכרים.אך בחודשים האחרונים אני מרגישה שהוא לא תואם את רוח הדף כאן וגם לא מדוייק שכן סביבי משפחות רבות אשר מעמידות במרכז הבית את ערכי החינוך ולכן הייתי שמחה להצעות לשינוי שם הדף ולהתאימו לחינוך משפחתי קהילתי…אז בבקשה עזרה!!

תודה 🙂