חיבוק גדול , רומן גארי ,אמיל אז'אר
מצרפתית, דורית שילה
עם עובד 2017
245 עמ'
חיבוק גדול, הרומן הראשון שרומן גארי פרסם תחת שם העט שלו, אמיל אז'אר. מסיה קוזן, סטיסטיקאי העובד בחברה גדולה, חי בדירה צנועה בת שני חדרים בלב פריס המונה 10 מיליון אנשים. קוזן חוזר מטיול באפריקה ומביא עמו פיתון בארוך של 2 מטרים, אותו הוא מגדל בדירתו הקטנה . מסרב לקרוא לו נחש מתעקש שהוא רק פיתון.
קוזן, איש מוזר החי עם עצמו ובתוך עצמו, היום אנו מכנים אותו "על הרצף". הוא חרדתי, כפייתי, אינו מסוגל ליצור קשר , כל המחשבות והדיבורים מתנהלים במוחו. הוא מתעניין במספרים . יותר מכל רוצה קוזן חיבוק, יש רגעים שבהם הוא עומד ומחבק את עצמו דקות ארוכות. לאחר שאימץ את הפיתון הוא אינו זקוק לחיבוק עצמי ,שכן הפיתון הנקרא חיבוק גדול מתפתל סביבו ומחבק אותו.
כל רצונו הוא להשיל עורו כמו הנחש, ההשלה היא סמל עבורו. הוא חושב שאם ישיל עורו יתחיל את חיו מחדש. "ככה הם מתוכנתים, הם מצמיחים עור חדש אבל חוזרים לאותו הדבר, אבל קצת יותר רעננים."
הספר מתחיל בהומור, אך ככל שמתקדמים ההומור הופך להיות הומור כואב, הומור שמסגיר את תחושותיו של הגיבור הכלוא בתוך עצמו ומדבר עם הסביבה במוחו בלבד, כמו הנחש שמשיל את עורו גם קוזן משיל את נפשו ומגלה את אישיותו בפנינו ובעיקר בפניו שלו. אנו למדים לדעת על בדידותו הכואבת, כדי להיחלץ מהבדידות הוא מדמיין מצבים, למשל מספרי הקומות במעלית במקום עבודתו נהפכים למקומות ,ארצות, ערים, בכל קומה הוא מדמיין את מעשיו בעיר שבה :עוצר".
הוא משוכנע שהוא מאורס לבחורה שעובדת איתו רק בגלל העובדה שהם נמצאים כל בוקר במעלית. "אנחנו ביחד כבר אחד עשר חודשים כל בוקר במעלית וצריך להיזהר מהשגרה כשחיים ביחד."
הספר כתוב כרצף של מחשבות , מה שמקשה על הקורא, לפעמים לא מבינים היכן המציאות והיכן המחשבות במוחו של קוזן.
הזמן מתעתע בגיבור ובקורא, לרגע הוא נמצע בפריס של שנות השבעים, שנים לאחד הפגנות הסטודנטים וראשית חרם הנפט הערבי. ויש רגעים שבהם הוא משוכנע, כי הוא חי בתקופת המחתרת-הרזיסטאנס של מלחמת העולם השנייה. (אולי רמז לתעתוע של רומן גארי בקוראים תחת השם אמיל אז'אר)
המגע עם הנחש מוביל אותו למחשבות על עצמו ומחשבות פילוסופיות על החברה.
הספר הוא ביקורת חברתית נוקבת על החברה הצרפתית והפריסאית, על הניכור בעיר הגדולה, על חוסר הקשר בין האנשים, על הממסד ,על הערבים שמשתלטים על פריס, ובעיקר הוא מטאפורה ולעג לכך שאין מזהים את רומן גרי בין דפי הספר. וכמו הנחש הוא משיל את עורו מפנה את שמו לאמיל אז'אר וחוזר רענן.
רומן גרי כתב סיום אחר לסיפור והחליט לשנותו לפני ההדפסה. הוא מאשר לפרסם את הסיום הראשוני אך ורק כנספח.
אני אהבתי את הסיום המקורי של הספר.
כמעריצה של רומן גארי וכמי שקראה את כל ספריו (פרט לחרדתו של המלך סלמון) , ממליצה מאוד לקרוא את הספר חיבוק גדול ולקבל הצצה למוחו ועולמו של רומן גארי לפני שהחליט להפוך לאמיל אז'אר.
