הדבר הראשון שאני מרגישה כשאנחנו מדרימות לאורך כביש 40, הוא תחושת המרחב שנפתח לפנינו. כאילו אנחנו פקק שחולץ מבקבוק עירוני צפוף לעבר גבעות נמוכות ודלות עשב. אחר כך הגיע השקט. כלומר, כשכיבינו באומץ את הרדיו והמזגן, ואיפשרנו לו להיכנס פנימה יחד עם הרוח הקיצית של הר הנגב. אחר הצהריים הגיעה הבריזה המטמטמת, עם הרוחות הקרירות שממזגות את האיזור גם באמצע יולי, והשתיקה את המזגן באוטו. ובסוף הנסיעה הזו, מפקקי תל אביב אל המרחבים של רמת הנגב, חיכה לנו לא יותר ולא פחות מחדר במלון בירוחם.
רק אחרי שחזרנו הביתה גיליתי שהמועצה האיזורית רמת הנגב, שבתוכה ענתי ואני תיכננו לבלות סופ"ש של בנות, היא הכפר הקטן הגדול ביותר בישראל. רמת הנגב משתרעת על 22% משטח המדינה, מה שהופך אותה למועצה האיזורית הגדולה ביותר בארץ, אבל יש בה בסך הכל 6000 תושבים, שמפוזרים על פני כמה יישובים, ויותר מ-20 חוות בודדים,של חקלאים ואידיאולוגים, שבנו לעצמם חלקת אלוהים קטנה בלב המדבר ההררי.
נראה שהמרחק הפיזי בין תושבי הר הנגב לא מתרגם לתחושת ניכור וזרות. בעוד לי אין מושג מי הם השכנים שלי בבניין בו אני גרה, נורית ודורית (שתי הנשים הנמרצות והמקסימות שנשלחו כדי לבדר אותנו בשלל אטרקציות), יודעות מה קורה אצל כל אחד ואחד (כמעט) מאלפי השכנים הקרובים רחוקים שלהם. הן מלאות תחושת שליחות, ומצויידות ביח"צ אידיאולוגי מדברי, שהוציאו מאיתנו כל שמץ רוח צינית וסקפטית שהבאנו איתנו עם הלחות התל אביבית.
"קפה בגדד" בלב הנגב
לפני שהגענו למלון "אירוס המדבר" בירוחם, החלטנו, ברוח הציונות הבן גוריונית שהשתלטה עלינו, לבקר במרכז הניסויים לחקלאות מדברית (מו"פ). אחרי סרטון קצר, שעשה גם לנו חשק לעזוב הכל ולהפריח את השממה במיטב גידולי ארצנו, סיירו איתנו נורית ודורית בין החממות. כרגע גדלים שם בעיקר שלל סוגי עגבניות, אבל קיבלנו הסבר על הפלא שנקרא חקלאות מדברית, ובעיקר נדבקנו בהתלהבות הטבעית והכנה שלהן לגבי הנסיונות והפיתוחים שמאפשרים לגידולים האלו לגדול על אדמת דיונות טובענית.
הסיורים האלו לא פתוחים עדיין לזוגות או משפחות, אבל התכנון הוא לפתוח בקרוב את המרכז גם בסופי שבוע וגם לקבוצות קטנות שלא מתואמות מראש. כשזה יקרה, שימו את מו"פ ברשימת המקומות לבקר בהם כשאתם באיזור, ותזריקו לעצמכם קצת ציונות נטולת ציניות לווריד. זה עושה נעים בלב (ויש גם טעימות של התוצרת החקלאית בסוף הסיור).
עוד תחנה בדרך לירוחם היתה חוות קורנמל, חוות בודדים שהקימו ענת ודניאל קורנמל, בוגרי הפקולטה לחקלאות, שפשוט רצו לייצר גבינות עיזים. כתלמידים מצטיינים של שי זלצר, גורו הגבינות הידוע מהסטף, הם מייצרים משנת 97' גבינות ויוגורטים שנמכרים במקום ומוגשים במסעדה קטנה, בתוך מנות פשוטות אבל מדוייקות, שנשענות על חומרי הגלם המשובחים.
ענתי ניצלה את חשקי ההריון כדי לתבוע מנת כנאפה משובחת לעצמה, ואילו ענת קורנמל ישבה איתנו ועם נורית ודורית, לשיח נשים על צלע גבעה בבריזה מדהימה של בין הערביים. "את כותבת עלינו?" שאלה קורנמל, "כן", עניתי "אז הכי חשוב שתכתבי על מזג האוויר. אנשים לא יודעים על מזג האוויר כאן. בלילה אני יושבת במרפסת עם פליז". אז כתבתי, כי מישהו צריך להגיד משהו בשבחי הרוח המדברית בהר הנגב. כזה אין לכם באילת, ובטח לא בתל אביב המהבילה.
נשנשנו מהגבינות המעולות של החווה, שנקראות על שם העיזים שמחלבן נוצרו, וצפינו לעבר האכלת הערב של העיזים, שמצידן נשנשו מספוא (או מה שזה לא יהיה) לצלילי השירים של מקרטני וסטיבי וונדר, ולרגע הבנתי את הקורנמלים, שהתעקשו להגיע לכאן לפני 20 שנה ממרכז הארץ, ונלחמו בתחנות רוח בירוקרטיות כדי להיות כאן.
לוהט בירוחם
הגענו לירוחם בשבע בערב, יחד עם הצפירה המבשרת על כניסת השבת. המלון המדברי, שמלאה לו רק שנה, נמצא במעלה הרחוב הראשי. המבנה הצנוע אך יפה מורכב מבניין ראשי בין 2 קומות שבו יש חדר אוכל, לאונג' וחדר ישיבות (וגם 2 חדרי סוויטות) ומחוצה לו נמצאים בשני טורים, חדרים דמויי צימרים, שמשתרעים לאורך, עד לבריכה ולחדר הכושר.
הצוות, שמורכב מתושבי ירוחם, נעים מאד ומסביר פנים. הם קשובים וחייכנים. בכלל, נעים ולא מתיימר שם, ואני וענת נסחפות לשקט הירוחמי, ואפילו מוצאות שעתיים של עונג שבת בבוקר עם ספרים ועוגיות טעימות ממולאות חלווה, שקיבלנו בכניסה לחדר המרווח והיפה.
אבל יש עוד סיבה חשוב שבגללה שמחתי לפקוד את המלון הנעים והקטן הזה – מדובר במלון החברתי הראשון בישראל – יותר מ- 50% מהכנסותיו מועברות לחינוך ולרווחה בירוחם, וזה כבר הופך את ההתארחות שם לשווה במיוחד. אידיאולוגיה לווריד שעושה נעים, כבר אמרתי
אז מה היה לנו? חוץ ממרחבים ונופים למלוא העין ומזג אוויר מפתיע בנעימותו באמצע יולי, גיליתי שירוחם היא מקום מצויין למנוחה ונופש בין גיחות לאטרקציות תיירויות באיזור הר הנגב – בקצה האחד המכתש הגדול, לחובבי הטיולים המדבריים, בקצה השני פארק ואגם ירוחם, למשפחות שחפצות בפיקניקים ומנגלים, ובמרחקי נסיעה קצרים שלל אטרקציות מדבריות שהאנשים הטובים במלון ישמחו לספר לכם עליהם.
והאנשים של הר הנגב. נשבעת לכם שהם מזן אחר. תעשו לעצמכם טובה קטנה, וצאו לגיחה בהר הנגב. וכשאתם מגיעים לחופשה המדברית, אל תשכחו לדבר עם האנשים. הם אולי מעטים אבל הם יעשו לכם הרבה שמחה בלב.