"ליאתי, קיבלתי משימה לכתוב סיפור אישי על לקוח מיוחד ומייד חשבתי שלך בטוח יהיו רעיונות."
ליאת הייתה מלצרית אצלנו בחומוסיה למעלה משבע שנים ומי כמוה מכירה כל לקוח וכל מנה שהוא אוכל?
"לקוח אחד?" ענתה ליאת "איך אפשר לכתוב על לקוח אחד? יש כל כך הרבה לקוחות מיוחדים בחומוסיה שזו משימה בלתי אפשרית!"
"צודקת. אז על מי נכתוב?" עניתי.
"אולי נכתוב על רוני ומנשה?"
רוני ומנשה הם בני זוג כבר 67 שנים (!) שמגיעים לחומוסיה כל יום חמישי בשעה 15:00 בדיוק. מייד אחרי הארוחה, רוני הולכת למספרה הסמוכה של דוד.
גם התפריט שהם אוכלים קבוע, ואם הם לא מגיעים אנחנו מייד מתקשרים לשאול אותם אם הכל בסדר.
"רגע" אמרה ליאת "איך אפשר לחשוב על לקוחות מבלי לכתוב על קלרמן?"
קלרמן מגיע קבוע כל יום שישי עם הבנים התאומים, גיא ותומר ולעיתים מצטרפת גם הבת שלו, גילי.
תמיד בזמן שהם אוכלים חומוס הם פותרים טריוויה וסודוקו. גילי גם דאגה להצטלם במאצ'ו פיצ'ו שבפרו עם שלט געגועים לחומוסיה והתמונה הזו תלויה אצלנו במסעדה.
"ומה עם אלי, טכנאי מכונות הכביסה?"
אלי, לקוח קבוע כבר המון שנים, שאוכל כל כך הרבה חריף, שכל עובד חדש לא מאמין כמה חריף בן אדם אחד יכול לשים בפיתה פלאפל. הוא מתחיל עם שלוש כפיות מלאות ומעמיס אח"כ עוד ארבע. לפחות.
"ליאתי, את יודעת במי עוד נזכרתי? ברחמים."
רחמים בן השמונים, שאוכל אצלנו פעם בשבוע שקשוקה, יום אחד ביקש מקובי שיכין לו קופסת פול לאמא שלו.
"לאמא שלך?" שאל קובי בתדהמה. "כן, לאמא שלי. היא בת 97 ואוהבת מאוד את הפול שלך." ענה רחמים.
בסוף השיחה עם ליאת, אני מבינה שזה באמת בלתי אפשרי לכתוב על לקוח אחד מיוחד, כי רוב הלקוחות שלנו נאמנים כבר כל כך הרבה שנים לחומוסיה, שחלקם אף רושמים בהקפה.
ממש כמו במכולת של פעם.