החיים הם רצף של הסכמים וחוזים, עם עצמינו והסביבה, לפני חמש שנים פרקנו את הרביעיה שלנו, מגיל 18 עד 35, הבאנו שני ילדים מדהימים, התמקדנו בהורות וזנחנו את הזוגיות, וכמו כל פרח שלא מקבל מים ואור, נבלנו. נפרדנו, התפרקנו, אחרי ארבע שנים כל אחד בזכות עצמו, בנינו מחדש, הסכם חדש, הילדים בראשו ואנחנו נשארים חברים ויהיה מה.
אחרי אינספור עלויות וירידות תלולות, אגו שמגו וכו' לפני שנה אחרי מקור שלי, משהו בפנים אצלי,השתנה, בחרתי לכבד אותה, לראות בה את האמא הכי טובה לילדי, בחרתי לראות בה שותפה לדרך, שותפות בה כל אחד שם 100% ומחלקים מאה אחוז מהרווחים, בחרתי להכיר את הטוב שבה, את החברות והמשפחתיות ובעיקר בחרנו, שנינו, לבנות חוזה חדש, שכותרתו עושים הכי טוב עם הילדים.
התמונה המדהימה הזאת צולמה בחופשה משפחתית בכרתיים, אנחנו רביעיה, חברים, הורים וילדים, הכי כיף לנו ביחד, כולם יודעים וברור לכולם, שאבא ואמא נפרדו ולא חיים ביחד אבל החוזה שלנו והמחוייבות לילדים שלנו הוא נצחי, חזק ויציב. לכל אחד בית משלו ומערכת חיים עצמאית אבל, וזה האבל הגדול, בחרנו לגדל ולהנות מהילדים שלנו ביחד, וזה הכיף הגדול, כי החיים גדולים מהכל, מכל תבנית שננסה לשים אותם בתוכה, הכיף שמוצאים מחוץ לתבניות החברתיות ומה אומרת הסביבה, לעשות את מה שנכון לי ולנו זה אושר גדול.
בחרנו בתקשורת במקום בחרבות, בחרנו בלהנות ממה שיש במקום קורבנות ותוקפנות, בחרנו לחייך במקום לשרוף כסף על גירושין מכוערים בבתי משפט, בחרנו להנות מהילדים שלנו ולצחוק ביחד. אז כן נסענו לחופשה משפחתית ראשונה כמשפחה, בה ההורים פרודים, וישנים בחדרים נפרדים ולא מבלבלים את הגבולות ולא מייצרים אשליות, לנו או לילדים, אבל מוכיחים שאפשר לחיות ביחד גם כגרושים. את התובנות וראיית העולם הצלחתי להבין בזכות הקבוצה איתה עשיתי את המסע בסדנת מהות ואני מודה להם שיאפשרו לי להיות מי שאני.