"עד שלא הרגת, אינך יכול לדעת מי אתה באמת": גיבור הרומאן 'המחסל', ספרו הרביעי של חגי ליניק, חתן פרס ספיר לספרות לשנת 2011, הוא צלף רב־אמן, מחסל בשירותם של "ההם". שבעה חיסולים מוצלחים נרשמים על שמו במהלך עשר שנים, עד שמתעורר בו ספק, ההצלחה "המקצועית" מתחילה להיראות לו כישלון צורב במישור האישי. מי השתמש במי – "ההם" בו או הוא בהם? בזרם תודעה קדחתני, במחשבות סחור־סחור סביב תקופות חייו, במאמצים של הזיכרון המתעתע, הוא מוליך חקירה עצמית טורדנית כדי להבין סוף־סוף מיהו באמת ומה היתה נקודת ההתחלה שלו.
ההריגה נפרטת אצלו בקלות לאטומים של פעולה וחוויה, למן הרטט בשקע הכתף, דרך הצליפה, ועד לתחושת ההתעלות הממהרת להתפוגג ולרִיק שבעקבותיה – אך הוא כושל בהבנה לָמה לחץ על ההדק, מהי המוטיבציה הרדומה שמצאה פורקן במשימה הכביכול־לאומית. המוות היה טמון בו וחיפש מוצא, גרם לו להסיט רגשות, שנעשו אצלו כלואים ועמומים. עולמו שואב צבע וחיוניות בעיקר מהדמויות שהוציא מן העולם ומכל השנים ליד האשה שהביאה אותו לעולם. מה הקשר בין זו לאלה?
הרומאן הסוחף ועז הביטוי של חגי ליניק מעצב דמות ייחודית המאירה מזווית מפתיעה את המפגש של החיים עם המוות, מפגש שעמד גם במרכז 'מישהו נפל' (1996), 'מִספר מוות' (2000), ו'דרוש לחשן' (2011). בכל אלה ממונפת חוויית מוות לשאלות של זהות עצמית ואחריות, ולאופנים של היאחזות נואשת בחיים.
ג’אז הוא מתבגר חביב ומעורר אמפתיה. אך הוא גם בנו של הרוצח הסדרתי המתועב ביותר בעולם. אביו חינכוֹ ללכת בדרכיו ולימד אותו את רזי ה“מקצוע“ שהיה גאה בו – רצח. ג’אז ראה זירות פשע כפי ששוטרים היו רוצים לראות אותן – מנקודת מבטו של הפושע.
האב, בילי דנט, נתפס ויושב בכלא כבר ארבע שנים, אך הגופות בעיירה המנומנמת לוֹבּוּס נוֹד נערמות, שוב.
הרוצח הסדרתי הנוכחי מחקה את שיטות עבודתו של האב וג’אז חושש שכולם יצביעו עליו עכשיו כעל “יורשו“ של אביו. בניסיון להוכיח לסביבה ובראש ובראשונה לעצמו שלהיות רוצח איננו עניין תורשתי, הוא מצטרף למשטרה במצוד אחר הרוצח הסדרתי החדש.
אני צייד רוצחים של הסופר עטור השבחים בארי ליגה הוא מותחן מהפנט העוסק בשאלות של תורשה וסביבה ובוחן את השפעת הרצח על משפחתו של הרוצח ועל סביבתו.
הספר היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, תורגם לשפות רבות ועוּבד לסִדרת טלוויזיה.
"ספר מתח מעולה הבוחן כיצד זה להיות בן של רוצח מפלצתי. הקונפליקט הפנימי של ג’אז עקב החשיפה לרוע של אביו מוסיף לספר ממד של עומק". פַּבְּלִישֶׁרְס וויקלי
השם קוראז' או אמא קוראז' יזכיר לקורא בן ימינו בראש ובראשונה את מחזהו של ברטולט ברכט (1939). אך קוראז' המקורית שלפנינו קדמה לו בהרבה. היא מופיעה לראשונה כאן, ברומן פיקרסקי (1670) שהוא עצמו חלק מסדרת רומנים מאת הַנְס יאקוֹבּ גְרימֶלסהַאוּזן, מגדולי הסופרים הגרמניים במאה ה-17. ברקע הסדרה עומדת מלחמת שלושים השנה (1648-1618), שחוללה בכל אירופה שואה פיזית, כלכלית וחברתית. הרפתקאותיה ותלאותיה של קוראז', לעתים משעשעות ולעתים מזעזעות, מתוארות כאוטוביוגרפיה של עלמה בת טובים, שבעת המלחמה התחפשה לנער, נעשתה ל"משָרֵת" של קצין פרשים, אחר כך לבוזזת שלל-מלחמה, גנבת, זונה, רוכלת, ולבסוף לצועניה. המחבר אמנם מצהיר כי הסיפור מכוון נגד הידרדרותן המוסרית של הנשים, אך ברור כי דבריו מכוונים לא פחות נגד המלחמה והצבא, ומבוססים בחלקם על התנסותו האישית במלחמה ההיא.
זה הראשון מבין כתביו של גרימלסהאוזן המופיע בעברית.
המתרגם, עדו אברבאיה, מוסיקולוג, פרסם גם תרגומים של ספרי מוסיקה וטקסטים מוסיקליים (בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה ועוד).
המחקר הנוכחי של ד"ר עופרה מצוב־כהן, העוסק בהיעדר נוכחות הורית בקרב מתבגר וזיקתו לעיצוב דמות המתבגר בספרות העברית, הוא המשך מתבקש למחקרה הקודם, שהתחקה אחר מפגש התרבויות בעולמם של מתבגרים והשפעתו על עיצוב דרכם ותובנותיהם.
לנוכחות ההורית במרחב המשפחתי במאה העשרים ואחת אופני ביטוי מגוונים וכל נרטיב ספרותי מייצר ביטוי שונה ובעל ייחוד משלו. למשפחה ולעומדים בראשה יש חלק מכונן בעיצוב השקפותיו של המתבגר, ומעניין לבחון את התמורות החלות בעיצוב הנושא בספרות החדשה, לאור ההתפתחות המהירה מתחילת המאה העשרים, המאפשרת חלופות שונות לתא המשפחתי המסורתי.
היצירות הנדונות במחקר זה הן יש ילדים זיגזג מאת דויד גרוסמן; האיש היושב ליד מכונת הכתיבה, שני מסלולים מלפני ומאחורי הבית, מלכות ערפילי, מפרשיות, מאת נורית זרחי; "אמריקה", מאת סביון ליברכט; הביתה מאת אסף ענברי; דור המדבר מאת רנה ליטוין; היינו העתיד מאת יעל נאמן; המקום שבו הכול מתחיל מאת אורציון ברתנא; כלה מאת אורה אחימאיר.
ד"ר עופרה מצוב־כהן היא חוקרת ספרות ויוצרת, מרצה מן המניין לספרות באוניברסיטת אריאל, מחברת הרומן במסלול ילדותה (גוונים, 2012) וספר העיון מפגש תרבויות בעולמם של מתבגרים (רסלינג, 2013).
ג'ולי סטנפורד פינטזה על נתן טאקר מהרגע שפגשה בו. אלא שהגבר המתוק והסקסי מהחלומות נראה כמי שלא שם לב אליה כלל. בצעד של ייאוש, אולי אפילו נקם, מעניקה ג'ולי לנתן את המסאז' הכי טוב שקיבל, או יקבל, בחייו. עכשיו הוא בהחלט שם לב אליה, ג'ולי הזועמת החליטה לעבור הלאה ולממש אבל נתן לא מוכן לוותר. לא כשמדובר באישה שכל כך השתוקק אליה, עד שחשש אפילו לפנות אליה. לג'ולי יש פנטזיות, נתן נחוש להיות זה שיגשים אותן. גם אם היא לא תדע שזה הוא…
פיתוי מתוק הוא ספר שלישי בסדרה המתוקה של מאיה בנקס, מחברת למעלה מחמישים ספרים, בהם הסתערות, הסתערות של תשוקה, כניעה מתוקה ואחרים, שהיו לרבי־מכר בארץ ובחו"ל.
ספר זה נכתב בהשראת סיפור אמתי שאירע בתחילת שנות השמונים, והתפרש על פני ארצות שונות – איטליה, סקוטלנד, אנגליה וישראל. רוב הדמויות בספר שונו במקצת לרבות שמותיהן האמתיים; שמות המקומות אף הם שונו וחלקם הומצאו כדי לטשטש את בסיס הפעילות שהייתה באירופה.
הספר מתאר אירועים שאירעו בשלהי מלחמת העולם השנייה. במרכזם עומדים קולונל יהודי בריטי וקשריו עם משפחת אצולה גרמנית נאצית שבאחוזתה גר, ושחמדה את עושרו הרב. המעללים והאירועים סובבים סביב חמדנות איומה ותככים; חמלה מחד גיסא ואכזריות מאידך גיסא, ומשפחה ישראלית הקרובה לקולונל בקשר משפחתי רחוק מיטלטלת בעקיפין אף היא למערבולת זו. גרעין הסיפור בספר הוא אמתי. האירועים המתוארים בו מרתקים ומאורגנים למופת בסגנון קונספירציה שתוכננה מראש.
