פעם ראשונה שצפיתי בפרסומת, שכול כולה שיר הלל, ללמידה של חמש יחידות במתמטיקה, הרגשתי בחילה בכול הגוף. כמי שמלווה שנים תלמידים, לעבר הבגרות במתמטיקה, לא יכולתי שלא להרגיש זעם עצום, על פרסומת שממשיכה לטפח דעות קדומות וקוראת ליצירת מעמדות בקרב בני הנוער על פי קריטריונים מיושנים ולא רלוונטיים. במקום לכבד את השוני הקיים בין סוגי האינטליגנציה השונים של התלמידים, מחליט שר החינוך, מר נפתלי בנט, כי להגדרה של הצלחה, יש מקור מרכזי אחד, אשר יביא את הישועה והגאולה להמוני תלמידי ישראל. ביוזמת משרדו, מציג הקמפיין, בו משתתפים מפורסמים ומנהלים, מצג שווא, של אשליה מתוקה וכה מצמצת, הטוענת, כי מי שעושה חמש יחידות במתמטיקה מגיע לאושר ולנחלה המיועדת. בסוג של בורות, חסרת רגישות וייתכן אף לא מודעת, הוא משאיר אדמה חרוכה בקרב תלמידי 3 ו – 4 יחידות, מעורר מחדש את תחושת התסכול על כך שהם לא הצליחו בחמש יחידות, זורע פאניקה מיותרת אצל ההורים, שלעיתים מסתנוורים מהיוקרה והכול לפני שבכלל ענו על השאלות, האם האינטליגנציה הלוגית – מילולית, שמהווה את חוד החנית בבית ספר, היא המדד להצלחה בחיים? האם היא הדרך היחידה שפותחת את הדלתות להגיע לתארים נחשקים ? והאם זוהי הדלת שהם בכלל רוצים לדפוק עליה כדי שתפתח? כמה יומרנות והתנשאות יש בקביעה הזאת, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה כי ישנם כ 8 סוגי אינטליגנציה, שלא מסתכמים רק בהיבט מילולי – לוגי, ומתייחסים לתחומים נוספים, לא פחות ראויים לטיפוח, אשר נחוצים לקיום של חברה בריאה, מתקדמת ותרבותית. אינטליגנציה רגשית, מוסיקלית, תנועתית-פיזית ומרחבית חזותית, הן חלק מהדוגמאות, המתארות יכולות קיימות, טובות יותר, טובות פחות אצל כולנו. איש חכם בשם איינשטיין אמר : "כולנו גאונים. אבל אם תשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יחיה את כל חייו באמונה שהוא טיפש" האם רקדנית, ספורטאית, צלם, אגרונום, עו"ד ומשורר, אינם מהווים נכסי צאן ברזל החיוניים עבורנו כחברה? האם זה נכון לקחת ילדה אשר בעלת כישורי ריקוד מדהימים, ולבחון את מידת הצלחתה בחיים על פי יחידות המתמטיקה? האם משורר בעל יכולת ציורית מדהימה לתאר במילים את הנפש והטבע, אינו מתמודד עם מידת קושי הקשורה בהגות ובפילוסופיה רעיונית, ובהצלחתו להתמודד עם זה, לא חווה הצלחה?!? ושוב, מהי בכלל הצלחה?!?!?
בנט רוצה להוביל אותנו להיות המובילים בטכנולוגיה, מעולה, אנו חיים בעולם מתפתח ומהיר, לא אהיה בת יענה, אך צריך להבין כי העולם הזה מתפתח, בעיקר בזכות מי שמחשבתו יצירתית וגמישה, על החינוך לכוון את התלמידים למסלול המתאים להם על פי טבעם ותכונתם הפנימית. עלינו ללמד את התלמידים לחקור ולהתנסות במגוון רחב של נושאים, עלינו להכיר ביכולותיהם השונות ולתפור להם חליפות, בהתאם למידותיהם ולא על פי מידות צרות. דבר נוסף ולא פחות חשוב, ישנם תלמידים רבים בעליי נטייה טבעית למתמטיקה, אשר יאבדו אותה לאורך הדרך, בשל האימה שהיא מטילה והבסיס הרעוע שמתחיל בכיתות הנמוכות, מה שמצריך לשלב בתהליך הלמידה, הסרת חסמים, משהו שמערכת החינוך לא יודעת להתמודד עמה. תלמידים רבים מוכשרים ובעיקר בעלי מסוגלות, יתפספסו, בהעדר תשתית להכיל את זמן התהליך השונה שמצריכה המתמטיקה ולאור העומס הקיים עם שאר המקצועות. ואם כבר תלמידים בחרו בחליפה של חמש יחידות, מערכת החינוך מחויבת שתהייה להם תשתית חזקה של מורים בעלי ביטחון להוביל ולאפשר פיתוח מחשבה. אם בשיטת הציונים הקיימת, מורה לחמש יחידות, יורה חץ מורעל בתלמיד וצועקת שאם הוא שואל משהו, הרי מקומו לא בחמש יחידות, משהו פה רקוב מהיסוד. אם בשיטת הציונים, תלמידה של 3 יחידות, לא מקבלת קרדיט, ומזלזלים בה על ידי לימוד טכני בלבד של שיטת פתרון, כי, נו באמת, גם ככה היא לא תבין אז לפחות שתעבור את הבגרות, אז הרי שהמערכת הזאת כושלת, להוביל כול תלמיד באשר הוא, לתהליך של לימוד מעמיק שזה הגורם המרכזי להתפתחות. תלמידים זקוקים לקרקע פורייה ומדושנת, בה יהיה להם מקום בטוח לשאול, לטעות, לחקור. מקום בו ידרשו מהם להתמודד עם אי הנוחות של חבלי ההבנה הראשונים, אך גם יעניקו להם את הזמן להבין את התהליך עד להפנמתו, מקום בו יפתחו אצלם את האהבה לחוכמה, את הסקרנות ואת השאיפה לידע.
המתמטיקה מלאה ביופי, לדעתי בכלל מסתתרים בה נפלאות הבריאה, אך יופי זה נסתר תחת חולות ואבק של פחדים, ותחת מרדף של ציונים, הולכת לאיבוד המהות של הלמידה.
בנימה אישית, אני סיימתי בגרות בחמש יחידות מתמטיקה, יתרה על כך, סיימתי תואר בהנדסה תעשייה וניהול בהצטיינות, ואני ממש אבל ממש לא מחוננת, יש שיגידו שיש לי ראייה מתמטית, אני אענה ששם פשוט יש לי יכולת מיקוד. על פי הפרסומת הרי שאני צריכה להיות עכשיו על פסגת העולם, כי הוא בכלל בכף ידי, עשיתי חמש יחידות ושמישהו יעז לעצור אותי!!! שנייה לפני שחשבתם לצאת במחולות וריקודים ולהרים כוסית לחיים, אשתף כי מרגע שיצאתי מהאקדמיה, אל העולם העסקי, פשוט גוועתי, לקום לעבודה היה בגדר שעמום וסבל. לקחו לי ארבע שנים להבין כי הלכתי שבי אחרי היוקרה ונסחפתי אחרי מילת הקסם "מהנדסת" המתגלגלת על הלשון בגאווה. הייתי שם, אך לא הייתי, וזה היה מועד כול פעם לכישלון, כי כשיש לך תשוקה בבטן למשהו אחר, קשה להחזיק לאורך זמן הימצאות במקום הלא נכון. סיימתי חמש יחידות מתמטיקה, זה נכון, ואני גם גאה בעצמי, כי זה הצריך ממני התמודדות מנטלית עם פחדים, אך ההצלחה האמתית שלי היא דווקא כעת בניסיון לדייק לעצמי ולמצוא את התשוקה אשר תוליד עשייה, שתאפשר לכישוריי ולעולם הערכים שלי לבוא לידי ביטוי.
בנוסף, אני זוכרת שכאשר לא הצלחתי במתמטיקה גרף הציונים שלי במקצועות אחרים ירד ולהיפך, שהצלחתי הייתי על הגל וזה נסך בי ביטחון, היה איזה מומנטום על פי החליל של המספרים, רק שאותו חליל בעצמו הושפע ממשבר הגירושים בבית, שהוליד פעמים רבות חוסר ריכוז וחוסר רצון ללימודים. מה שמחזק את העובדה, שציונים אינם אינדיקציה ליכולת, והגיע העת להפסיק לזבוח להם ולהעניק להם את היכולת להגדיר אותנו, בפועל הם באו במקור לבחון, עד כמה הדברים אשר למדנו שקעו ועל מה צריך לעבור שוב.
ואסיים עם מסר שחשוב לי להעביר לכולם, ולתלמידיי שהתמודדו עם הבגרות השבוע בפרט, לאורך כול שנות חיי, ואני מוקפת באנשים שמעניקים לי השראה ללא סוף, לא פגשתי מישהו או מישהי, אשר הייתה להם תשוקה להגיע לתפקיד או מקצוע מסוים, והיה זה ציון בגרות/פסיכומטרי/מבחן אשר מנע מהם מלהגשים את החלום (גם אם זה אומר לעשות שלושה פסיכומטרי, כי 700 לא מספיק לרפואה). כאשר יש לך בעבור מה, הנחישות מהווה את הרוח הגבית, מאפשרת לך לשהות מספיק זמן עבור מציאת התשובה של איך, בסבלנות מפתיעה ועם חוזק פנימי!
קישור לכתבה – בני נוער נגד הקמפיין
