עבודה זו מוקדשת לקורבנות הסחר בבני אדם, גברים, נשים וילדים ברחבי העולם ובישראל; שכפי הנראה לא יקראו אותה.
תקציר
תופעת הסחר בנשים למטרת זנות, אשר מוגדרת כתופעה גלובלית ומהווה חלק מתופעת הסחר בבני אדם, מתקיימת ככל הנראה מראשית ההיסטוריה האנושית. תופעה זו משולה לסחר עבדים ומאז אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת –ברור כי העבדות אכן חיה ומתקיימת במדינות רבות בעולם ואף בישראל. הסחר האנושי מכונה "העבדות המודרנית" ו"העבדות הלבנה". הסחר למטרות זנות הינו חלק מרכזי בעבדות המודרנית, והוא מתמקד בעיקר בנשים וילדים ממדינות עניות ומשכבות של אוכלוסייה במצוקה.
למעשה, צמיחה של התופעה התרחשה כחלק מהשפעות תהליכי הגלובליזציה אשר יצרו שוק גלובלי, תרבותי ומסחרי כמו גם תעשיית מין עולמית. תעשייה שבה מיליוני נשים, גברים וילדים נסחרים ומשועבדים, וזכויותיהם הבסיסיות לחירות ולשליטה בחייהם נפגעות ונרמסות. תעשייה שבה נרמסות גם הנורמות החוקיות והמוסריות של חברה המתירה התנהגויות של שעבוד וכפייה בגבולותיה.
במהלך כתיבת עבודת מחקר זו נמצא כי ברור לחברה בישראל ולנציגי מערכת אכיפת החוק והמשפט כי העבדות לא נמוגה מן ההיסטוריה האנושית, וכי יש לפעול כדי למגר את התפשטותה ולהעניק סיוע לקורבנות. הממצאים והמסקנות שמפורטים בעבודה זו מלמדים כי בתחילת שנות האלפיים לא זוהתה התופעה כיאות בישראל, אך ברבות הימים החלו מערכות אכיפת החוק והמשפט לראות בתופעה נגע הפוגע בצלם האדם ובנשים – הקורבנות בראש ובראשונה.
הדגש במחקר הנוכחי הושם על בחינת היחס של בתי המשפט בישראל, העומדים בראש מערכת אכיפת החוק ומיישמים את החלטות המחוקק. בישראל בוצעו שינויי חקיקה ביחס לסחר בבני אדם ובנשים, כאשר בשלב הראשון נוסף בשנת 2000 לחוק העונשין – תיקון 56 סעיף 203א, אשר הגדיר כי "המוכר או קונה אדם להעסקתו בזנות דינו מאסר שש עשרה שנים".
בשלב השני, לאחר פעילות של כמה קבוצות חברתיות בלתי פורמליות כדוגמת ארגון "קו לעובד", ופורמליות כגון ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים בראשות ח"כ זהבה גלאון, אושר בישראל חוק "איסור סחר בבני אדם" (2006). החוק החדש ביטל למעשה את סעיף 203א, והוסיף במקומו סעיפים אחרים לחוק העונשין (אלו הם הסעיפים 374 עד 377ה לחוק העונשין, למעט סעיף 375 ועל כך יורחב במהלך העבודה).
החוק המתקן: "חוק איסור סחר בבני אדם" מגדיר ומסדיר עונשי מקסימום הנעים בין עשר שנות מאסר לעשרים שנה במקרה של קטינים, וכן מתייחס לעבירות אשר במהותן קשורות לסחר בבני אדם ובנשים. במסגרת החוק הוגדרו לראשונה בישראל עבירה של עבדות, עבירות של כפייה, חטיפה לשם סחר, הוצאת אדם מעבר לגבולות המדינה בה שהה, ועיכוב דרכון (מתוך חוק איסור סחר בבני אדם, 2006).
לאור שינויים אלו, עניינה המרכזי של העבודה הנוכחית הוא לבחון כיצד העבירה "סחר בנשים למטרת זנות" והגדרתה על ידי המחוקק הישראלי, מעצבת שיח משפטי וכיצד מיושמות הגדרות החוק בעניין סחר בנשים למטרת זנות, הלכה למעשה על ידי מערכת בתי המשפט בישראל. חקר הטקסטים המשפטיים בנושא סחר בנשים למטרת זנות נבחר כדי לעמוד על השקפת העולם והעמדות של שופטי בתי המשפט המחוזיים והעליון בישראל.
בחינת מטרת המחקר נחלקה לשתי רמות, כאשר בשלב הראשון נבחרה רמת ההצהרה המילולית באמצעות ניתוח תוכן איכותני, וזוהו שני נרטיבים עיקריים אשר כונו על ידי החוקרת "קץ לעבדות" ו"הסוואת הקורבן". הנרטיב הראשון מעיד כי בטקסטים המשפטיים בישראל מתקיים שיח ער על זכויות אדם, ובעיקר הזכות לחירות אל מול השעבוד והעבדות אשר נפוצים בקרב החברה האנושית בכלל ובישראל בפרט.
הנרטיב השני, "הסוואת הקורבן", מעיד כי ישנם הבדלים בשפה ובמלל אשר משמשים את השופטים כדי לתאר את סיפור מעשה הסחר, את העבריינים, הסוחרים והסרסורים, ואת הנשים המתלוננות – הקורבנות. באופן מצער, נמצא כי הסיפור המוביל להכרעת הדין דוחק הצידה את הקורבנות ומדיר את קולן. הכוונה היא כי נעדר הקול השקט, החלוש, הכנוע והבלתי נשמע. קול הקורבנות, הקול הנשי, אינו מקבל ביטוי הולם בטקסטים שנבחנו. הדרה זו בולטת כאשר בוחנים את המקום הניתן בטקסט לקול העבריין, הסוחר, הסרסור, במסגרת הצגת השיקולים לקולא ולחומרה.
הפערים ביחס כלפי בני המינים השונים נובעים, לטענת הפמיניזם הרדיקלי, מן התפיסות הפטריארכליות הרווחות בחברה ובבית המשפט. תפיסות אשר משפיעות על האסטרטגיה של השופטים, המציגים את הסיפור ומובילים להכרעה השיפוטית. ניתוח טקסטים משפטיים ובחינת תהליכי חקיקה העוסקים בעבריינות או קורבנות נשית הינו שדה מחקר מוכר בזרם הפמיניסטי הרדיקלי, המהווה בעבודה זו את המסגרת התיאורטית המרכזית לבחינת הממצאים.
לפי הגישה הפמיניסטית הרדיקלית, המשפט מבטא ומחזק את השיטה הפטריארכלית אשר מדכאת ומשעבדת נשים. הפמיניזם, מוצג בזרם זה כתנועה שמטרתה לקעקע את המבנה הפטריארכלי ולהעניק לנשים את החופש לגלות את זהותן האמיתית, כמו גם להגדיר את עצמן מתוך חירות ובחירה חופשית.
במצב החברתי הקיים, על פי מצדדי הפמיניזם הרדיקלי, גברים נהנים מאוטונומיה וחירות בעוד נשים כקבוצה מוכפפות לדומינציה גברית ומוחזקות במצב של העדר כוח וקורבניות. מין מיניות וכוח הינם אם כן שלושה צירים מרכזיים בניתוח הפמיניסטי הביקורתי ובאמצעותם צריך להבין ולנתח את היחסים בין המינים.
הפמיניזם המשפטי הרדיקלי מתמקד באי יכולתן של מערכות אכיפת החוק והמשפט לשקף שוויון בין המינים ובין בני מעמדות שונים. טענה מרכזית של התנועה הפמיניסטית הינה שמערכת המשפט צריכה לעבור רפורמה מהותית, ולפעול למען קידום ערכים שוויוניים ומתן הגנה לנשים הסובלות מאלימות המופנית מהמגדר הגברי.
המהפכה החברתית הרדיקלית קוראת לשינוי בחקיקה ובמשפט ומתמקדת ביכולתו של הפמיניזם המשפטי הרדיקלי לקדם שיח משפטי וחוקתי חדש ושוויוני. שיח אשר מהווה מקור השראה לפרשנויות המבקשות לפרק כללים קיימים ממשמעותם המחזקת הכפפת נשים וליצור כללים מנחים חדשניים וחתרניים. ההנחה הרווחת בקרב מצדדי הפמיניזם המשפטי, על כל גווניו השונים, כגון התנועה המשפטית פמיניסטית הליברלית ומצד מצדדי הפמיניזם המשפטי התרבותי, ובעיקר מצד נציגים רדיקלים: הינה כי אי השוויון בשיח המשפטי משמש את המערכת הגברית כדי לשעתק תפיסות המאשרות פגיעה בנשים, ומשקף דעות קדומות ביחס לנשים הקורבנות.
משמעות הדבר היא כי הדרך לשחרור האישה חייבת לעבור דרך זכויות חוקיות והגדרת השינויים בחקיקה, כאשר לא ניתן להתעלם עוד מהדרת הנשים המונעת על ידי תפיסות פוליטיות בעבר ובהווה. לכן, נציגיו הרדיקליים של הפמיניזם דרשו לבחון מחדש הסדרים קיימים ולשנותם מן היסוד. בעיקר, צריכים להיבחן ההסדרים המשפטיים הנוגעים באופן מפורש וישיר בחייהן של נשים, העוסקים בעבודת נשים, קניין נשים, הפלות, זנות, פורנוגרפיה והטרדה מינית מצריכים בדיקה מיוחדת, כיוון שהם אלה החשודים יותר מכל בהנצחת משטר הדיכוי הפטריארכלי.
קמיר מציינת בהקשר הישראלי כי מאז שנות התשעים ידוע כי נשים ישראליות מופלות לרעה במגוון תחומי החיים, במרחב הציבורי, המשפחתי, המשפטי והחוקתי, כגון בדיני המשפחה ובשוק העבודה. נשים בישראל סובלות מכל הפגיעות המִגדריות והמיניות שנשים סובלות מהן בכל מקום בעולם: אינוס, הזניה, הטרדות, וכמובן – התייחסויות סקסיסטיות מכל סוג. אך, עם ולמרות זאת, רבים ורבות בישראל מתקשים להשתחרר ממיתוס השוויון רב העצמה ולהיפרד ממנו .הדבר מעורר תסכול רב, במיוחד לאור הכלים שבהם חימש המחוקק את מערכת המשפט בתחום האלימות נגד נשים באופן כללי וכן באופן ספציפי בעבירת הסחר בנשים.
בשלב השני בעבודת מחקר זו, נבחנה רמת המעשה, דרך ניתוח פעולת הענישה של שופטי בתי המשפט המחוזיים בישראל, וכן דרך בחינת החלטות בית המשפט העליון, כאשר בית המשפט העליון נתפס כמכוון ומנחה את הערכאות הנמוכות יותר במערכת המשפט. לכן, נבדקו 254 טקסטים שיפוטיים שנוסחו משנת 2000 ועד סוף שנת 2008, ממסגרת זו – 162 טקסטים של בתי המשפט המחוזיים בישראל, ו-92 של בית המשפט העליון.
ריכוז הממצאים אשר מופיע במהלך העבודה, מאפשר ללמוד על הענישה בפועל ולהציג את המורכבות הרבה של תופעת הסחר בנשים, כמו גם לזהות כי נציגי מערכת המשפט אינם מחמירים דיים עם העבריינים בשרשרת הסחר. נמצא כי הענישה המוטלת על ידי השופטים אינה בהלימה עם רוח החוק, מלמדת על פערים בין רמת ההצהרה ורמת המעשה בקרב בית המשפט וכן אינה תואמת לתפיסת נציגים חברתיים, פורמליים ובלתי פורמליים, הפועלים בישראל למען מיגור תופעת הסחר האנושי.
תפיסה זו תרמה ישירות לצמצום ממדי התופעה בישראל, והיא מוצגת בהרחבה בפרק השני בעבודה הנוכחית, דרך בחינת פעילות שחקנים ונציגים מרכזיים למען קידום החקיקה והגברת האכיפה בקשר לתופעת הסחר בבני אדם, ובפרט בתופעת הסחר בנשים למטרת זנות. לרוב, התנהלות זו נותרת מחוץ לטווחי הידע המוכרים לנו בנוגע לתופעות חברתיות, ולכן הצגתה בעבודה זו הינה כה חשובה. חקר פעילות זו של קבוצות וולונטריות, כגון "קו לעובד" ושל קבוצות רשמיות כגון "משרד המשפטים", התבסס על פרוטוקולים ומסמכים, פרסומים ואף שיחות אישיות עם אנשי מפתח, הן מהארגונים הוולונטריים והן מאנשי מערכת אכיפת החוק.
תיאור פעילות הנציגים בישראל, לצד ניתוח רמת ההצהרה ורמת המעשה, איפשר לבחון את המטרה המרכזית אשר עמדה לנגד עיניי, והיא לזהות את הסיפור שמספרים הטקסטים בהתבסס על הנחות וטענות הגישה הפמיניסטית הרדיקלית. במהלך ניתוח הטקסטים השיפוטיים זוהה פער בין השפה הנוקשה והחד-משמעית לגבי חומרת המעשים הנקשרים לעבירת הסחר בנשים למטרת זנות, ובין הענישה בפועל של הגברים הנאשמים בשעבוד נשים ובאלימות מינית.
יודגש כי המחקר הנוכחי נעשה מתוך אמונה בפוטנציאל של מערכת המשפט בישראל לפעול למען צמצום הפגיעה בכל אדם באשר הוא אדם, בין אם מדובר באזרח תושב קבע ובין אם מדובר בזר, בגבר או באישה. הממצאים והמסקנות מבקשים להצביע על מצב קיים וללמוד ממנו למען העתיד, כאשר התפיסה המנחה הינה שלמערכת המשפט יש את הכוח והיכולת להגביר מודעות חברתית ולקדם שינוי ממשי על ידי דאגה לזכויות היסוד.
בבע"פ 10960/03 המוצג בהמשך, נכתב כי הסחר בנשים פוגע בזכויות אלו הואיל והוא שולל את החירות ורומס את כבוד הקורבנות, לכן תפקידו של בית המשפט הוא להעביר מסר לעבריינים באמצעות ענישה מחמירה. באופן מצער, המחקר המוצג אינו מצביע על ענישה מחמירה ומבקש להזכיר לנציגי המערכת השיפוטית, את שנכתב בבע"פ 10960/03: "יש להילחם ולהיאבק באלו שעוברים על עבירת הסחר בנשים – לא במילים אלא במעשים – ומעשיהם של בתי המשפט אינם אלא בפסקי הדין היוצאים תחת ידיהם". מי ייתן ובעתיד אכן יתייחסו השופטים בישראל למלחמה בסחר בבני אדם "כמלחמת עמלק", כפי שכינה זאת השופט חשין (בש"פ 00 / 7542).
תרומת המחקר הנוכחי
ישנן שלוש תרומות – תיאורטיות ומעשית – עיקריות למחקר הנוכחי:
ראשית, מטרה משותפת של כלל המחקרים בתחום הסחר בנשים עד כה היא לתאר את התופעה, את מאפייניה ואת הפעילויות השונות המתבצעות לשם מיגורה. כמו כן, להצביע על סיבות אפשריות להיווצרותה והתפשטותה של תופעת הסחר בנשים ברחבי העולם בכלל, ובישראל בפרט. סקירה של מחקרים אלו מלמדת שלא נבדקו עדיין עמדות שופטי בתי המשפט, המחוזיים והעליון, בישראל לאורך תקופה של עשור, תוך כדי התמקדות בפערים שבין המסרים המילוליים לענישה בפועל, ואל מול השינויים בחקיקה הרשמית בישראל. לפיכך, תרומה חשובה של המחקר הנוכחי מתבטאת בקידום המחקר העוסק בעמדות שופטי מערכת המשפט (במקרה זה מערכת המשפט בישראל) כלפי עבירת הסחר בנשים למטרת זנות.
שנית, ניתוח טקסטים משפטיים העוסקים בקורבנות נשית התמקדו עד כה בניסיון לתאר את השפעות השפה המילולית על ייצוגן של נשים בחברה, ובבחינת האופן שבו נוצרת ההבניה החברתית ותרבותית דרך נרטיבים ערכיים. נראה כי המטרה בחקר הטקסטים הייתה לאשש את הטענות של נציגי הקרימינולוגיה הפמיניסטית בתחום משפט ופמיניזם, המניחים כי עמדת מערכת המשפט נוטה לסלחנות יתר כלפי עבירות אלימות נגד נשים.
אולם, בחינת עמדות מערכת המשפט אל מול שינויי חקיקה לאור פעילות במשך עשור של קבוצות חברתיות פורמליות ווולונטריות בישראל, כלפי אלימות נגד נשים באופן כללי ובתחום של עבירת הסחר בנשים למטרת זנות באופן ספציפי, לא נחקרה עד כה. המחקר הנוכחי, באמצעות בחינת עמדות שופטי מערכת המשפט בישראל – כלפי עבירת הסחר בנשים למטרת זנות ותיאור התופעה, מאפייניה והחקיקה הרלוונטית, מהווה ניסיון לשלב בין שלושה גופי ידע שלא שולבו יחד עד כה והם: ניתוח טקסטים משפטיים, פמיניזם ומשפט, ותפיסות בנוגע לסחר נשים המתקיים בישראל.
לפיכך, הממצאים שיוצגו מהווים תרומה תיאורטית חשובה בספרות של שלושת גופי ידע אלו, וזאת לאור היותם מחזקים את הנחות הקרימינולוגיה הפמיניסטית; מתארים פערים בין מסרים מילוליים לענישה בפועל במסגרת פעילות בתי המשפט בישראל, ומאפשרים התבוננות במורכבות הרבה של תופעת הסחר בנשים למטרת זנות.
שלישית, למחקר זה גם תרומה מעשית מובהקת, המתייחסת לטענות החוזרות ונשנות של גורמים פמיניסטיים נגד סלחנותה לכאורה של המערכת המשפטית, המתחזה לניטרלית, אך היא גברית במהותה. טענות אלו עולות בהקשר של יחס המערכת המשפטית כלפי עבריינים גברים המבצעים עבירות אלימות נגד נשים, בעיקר עבירות כגון רצח, אלימות ואונס, אך גם בתחום של סחר בנשים למטרת זנות.
ניתוח הטקסטים המשפטיים במחקר הנוכחי, בנושא עבירת הסחר בנשים ובעבירות הנלוות אליה, אשר מבטאות אלימות נגד נשים, העלה כי אכן נכונות טענות הגורמים הפמיניסטיים. זאת מכיוון שמן הממצאים עולה כי ניתן להצביע על עמדה סלחנית של שופטי בתי המשפט בישראל כלפי סוחרי הנשים. במיוחד לאור בחינת רמת ההצהרה אשר מוצגת במסקנות דרך הנרטיבים "קץ לעבדות" ו"הסוואת הקורבן".
שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק (דברים ט"ז, יח).
