אז הנסיכה הקטנה התחילה את הגן,
ויש לה ימי הסתגלות.
ביום הראשון היא נמצאת במשפחתון עד עשר, ביום השני עד אחת עשרה וביום הרביעי עד שתים עשרה.
וברור לכולם שההתחלה ההדרגתית טובה כדי שההתאקלמות וההסתגלות של התינוק למסגרת החדשה תהיה יותר קלה וידידותית.
ומה עם אמא? אמא יכולה להשאיר את הנסיכה הקטנה בת חמשת החודשים בגן ולחזור מייד לעבודה?
לדעתי לא.
השנה החלטתי לקחת ימי ההסתגלות גם לעצמי.
ביום הראשון הייתי עם הנסיכה בגן משמונה עד תשע, ואז חזרתי הביתה לשתות את הקפה של הבוקר מר מתמיד, מעורב בדמעות המלוחות של החשש והדאגה לנסיכה.
בעשר רצתי למשפחתון אחוזת אמוק רק כדי לגלות שהיא מחוייכת ונינוחה, ושהמשחק שהחזיקה בידה עיניין אותה הרבה יותר ממני.
חזרנו הביתה חבוקות בלב הולם אבל מעט יותר רגוע.
ביום השני הבאתי את הנסיכה לגן ונשארתי איתה רבע שעה.
כשהיא הייתה ניראית רגועה חזרתי הביתה, קפה בלי דמעות, סידור קליל של הבית,
וקריאת ספר כדי לשכוח את מראה העריסה הריקה שלה לידי, והחוסר של נוכחותה.
בסיום הפרק בספר שוב פרצו הדמעות, וגלים גבוהים של רגשי אשמה על הנטישה היזומה שלי את הנסיכה צפו ועלו ואיימו להטביע אותי בתוכם.
נתתי לבכי לשטוף אותי עד שנרגעתי. והלכתי לקחת את הנסיכה.
היא ישנה כמעט בכל השעתיים שהייתה בגן, וקמה מנומנמת אבל ניראתה מרוצה.
שבנו הביתה עם דופק מעט מהיר אבל לב רגוע.
מחר הנסיכה בגן עד שתים עשרה ואני הולכת להסתפר ולעשות גוונים.
קצת התרעננות והתחדשות לפני החזרה לעבודה ביום הבא.
ואז לרוץ לקחת את הנסיכה בתקוה שהיא עוד זוכרת אותי,
ולא החליפה אותי באשה אחרת….
אז מי אמר שאמא לא צריכה ימי הסתגלות?
לא רוצה לבכות ללא דמעות בשרותים בעבודה, ולצאת עם חיוך מלאכותי שלא מסגיר את ריגשותי.
לא רוצה לנסות להתרכז בעבודה כשראשי וליבי עם הנסיכה.
צריכה את זמן ההסתגלות שלי לעצמי.
אמא! אם את מזדהה עם הרגשתי אני ממליצה לך בחום לאמץ לעצמך את ימי ההסתגלות!
הרהורים לתחילת השנה החדשה….