זיכרונותיו של חבר דמיוני / מתיו דיקס

הספר מצטרף לז'אנר הספרים שיצא לאחרונה ועוסק באוטיסטים או באנשים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ולא ברור האם הם עם תסמונת אספרגר או תסמונת דומה על הספקטרום.
הספר הזה עוסק בעולם הילדים ומספר על מקס בן השמונה וחברו הדמיוני בודו והעלילה כולה מסופרת מנקודת מבטו של בודו .
"אני לא דמיוני… קוראים לי בּוּדוֹ. אני חי כבר חמש שנים, המון זמן יחסית למישהו כמוני. את השם שלי נתן לי מקס. מקס הוא בן שמונה, והוא בן האנוש היחיד שיכול לראות אותי. אני יודע מה שמקס יודע, וגם כמה דברים שלא…"
בודו מרגיש שיש לו מזל כי הוא חי כבר יותר מחמש שנים, ובעולם החברים הדמיוניים זה נחשב לגיל מופלג. בודו פוחד מהיום שבו מקס דילייני בן השמונה יפסיק להאמין בו כי אז יגיע קיצו והוא יעלם.
בודו אוהב את מקס ללא תנאי ומרגיש שהוא אחראי על השמירה עליו "מפני הבריון של הכיתה, מפני מצבים מביכים בקפטריה, ואפילו בתאי השירותים."
העלילה מתארת את קשייו, מחשבותיו , התנהגותו של מקס וגם את עולם המבוגרים על כל היבטיו כפי שהם מצטיירים בעיניו של בודו חברו הדמיוני של מקס. בודו מתאר את הויכוחים של הוריו של מקס בקשר לדרך הטיפול בו, את מערכת החינוך – התייחסות הילדים בה לחריג, את גברת גוסק המורה הטובה וגברת פטרסון המורה הרעה או כפי שבודו קורא לה ""השטן לאור הירח החיוור". בעיניו של בודו: "מפלצות זה דבר נורא, אבל מפלצות שבכלל לא נראות מפלצות – זה הכי גרוע". והמסקנה שלו היא: "כל אחד מאיתנו הוא השטן של מישהו אחר".
לעלילה מתווסף גם מוטיב של מתח, מקס נעלם ובודו יוצא לחפש ולהציל אותו במסע בלשי ומסתורי רצוף סכנות. למסע הוא מצרף אליו חברים דמיוניים נוספים שיעזרו לו .האירוע הזה מדגיש את נושא החברות וחשיבותה . "אני היחיד שיכול להציל אותו".
הספר משלב בין הדמיון למציאות, מתאר בצורה ריאלית מאד מה עובר על ילד בעל צרכים מיוחדים עם הרבה רגש.
על הספר קיבלתי המלצה חמה מהספרנית שכבר המליצה לי בעבר על ספרים שאהבתי והקריאה אכן זורמת מאד ויחד עם זאת היה לי קשה להתחבר לספר. קראתי כ- 60 עמודים ברצף והפסקתי. חזרתי לספר אחרי מספר ימים כדי לבדוק אולי בכל זאת בהמשך זה ישתפר. הסתקרנתי לראות מה קורה מהשלב בו נעלם מקס ולכן המשכתי לקרוא אבל כשהתחלתי להבין מה קורה ובשלב בו מתאר בודו את כל מסע החיפושים שלו מצאתי את עצמי מדלגת לשני הפרקים האחרונים כדי לגלות כיצד מסתיים הספר.
קשה לי לומר אם אני ממליצה או לא. הספר אינו ספר גרוע אלי הוא פחות דיבר לכן את ההחלטה האם לקרוא או לוותר אני משאירה לכם.