את המשפט הזה, אמרה לי, אורה לוי, שכיום נמצאת בקמפיין גיוס המונים ל "קואופרטיב מוניתה", שנייה אחרי שהטחתי בפנייה מטר שאלות, על סטיגמות בועטות אודות נשים ונהיגה. שאלות שנולדו בריצת בוקר עם ידיד שלי. בעודי מספרת לו בעיניים בורקות מהתלהבות על המפגש עם אורה בערב שקדם, מדגישה את החזון ואת הקמפיין שרץ ברשת, הוא מגיב באדישות מנומנמת של שש בבוקר, אבל גם עם נחרצות " הכול טוב ויפה, אבל זה נשמע שיש כמה בעיות, גברים רבים עדיין חושבים שנשים לא יודעות לנהוג, עזבי את זה, נשים בעצמן חושבות שנשים לא יודעות לנהוג!!! וגם, נשמע לי בעייתי התכנית העסקית, שכיום יש בשוק את גט-טקסי ואת הובר"…
תנשמי מורן, אמרתי לעצמי, תנשמי, " מה אתה רציני איתי?!?!!? לא שמעת מה אמרתי?!?!!? זה לא רק עסקי!!!! היא רוצה להוביל לשינוי חברתי!!!! " הוריד העיראקי החל לבצבץ, איך הוא מעז להרוס לי את הפסטוראליות עימה קמתי בבוקר, כשהסיפור של אורה מהדהד לי בראש, נכנס ללב, ההצלחה שלה נשמעת לי בטוחה, מה עכשיו ספקות!?!?!!? באיזה קטע?!?!!? …
מכוון שאני אוהבת שמאתגרים אותי, המשכנו לנהל ויכוח מפרה, על סטיגמות, שינויים בדפוסי חשיבה, שינויים חברתיים, מודלים עסקיים ועל הדעות השונות שיש לקחת בחשבון שיש לכול אדם. ככול שהשיחה התארכה, הבנתי כמה אתגרים יש בפני אורה, כמה חוזק מנטלי נדרש ממנה כיזמית לעמוד מול המכשולים, כמה בקיאות וידע נדרשים ממנה, כדי לעמוד מול כול האמירות והשאלות שמעמידים מולה.
בצהריים נפגשנו, אורה ישבה בחלוצה, בית קפה חברתי, עם עוד שתי נהגות מונית.
היא קשוחה, חדה, חותכת שצריך, אין לה סבלנות לשטויות ורכילות, תנו לה תכלס, ושאני אומרת תכלס, אני מתכוונת שתתנו לה לעבוד, בכבוד, בשקט, היא לא רוצה חסד, עבורה ועבור הנהגות, היא רוצה את הזכות. היא חולמת להוביל לסדר חברתי חדש, עם פחות דיבורים ויותר עשייה, כי כשהיא בעשייה היא נרגעת.
"תגידי לידיד שלך שהוא צריך לבצע בדיקות, אני חיה את השטח הזה כבר כמה שנים, אני יכולה להביא לך מחקרים בישראל ובעולם שמעידים כי נשים נוסעות יותר אחראי וזהיר. נתוני הלמ”ס ועמותת “אור ירוק” מוכיחים כי כמות הגברים המעורבים בתאונות דרכים, מקטלניות ועד קלות, גבוה באופן דרסטי, מאחוז הנשים המעורבות, בנוסף נשים מעל גיל 40 מקבלות הטבות בביטוחי רכב. אבל את יודעת מה, בסדר, נגיד, הסטיגמה קיימת, אני יכולה לשבת ולהגיד עד מחר, זה מה שחושבים בוא נסגור את הבאסטה, או שאעשה ככול שביכולתי לשנות את זה".
כשאורה מדברת על הנהגות של מוניתה, דמות של לביאה יוצאת ממנה, היא תעשה הכול, כדי שלנשים העוסקות כנהגות מונית, תהיה פרנסה בטוחה. הסיכוי שזה לא יקרה, חושף את רגישותה, מסיר את הקשיחות שהיא משדרת, היא דואגת, באופן כן ואמתי שמא הגיוס הכספי לא יצליח. החשש כי הנהגות תשארנה ללא פלטפורמה מקצועית שתאפשר להן לעבוד, מוביל אותה לדמעות . בשבילה, העובדה כי היא מקבלת במה בטלוויזיה וברדיו, זה לא רגעי תהילה פרטיים, זה מאבק השואף לצדק ושוויון מגדרי וסוציאלי.
כשאני שואלת אותה למה דווקא בחירה בהקמת קואופרטיב ולא באופן התאגדות אחר, היא מסבירה, שהיא אינה רוצה לגזור קופון על הנהגות, "שהכסף יעבור בכמה שפחות ידיים " שהנשים יקבלו את השכר לפי שעות העבודה ישירות ולא על פי גחמה כזאת או אחרת של בוס/ית. שהרשת תהייה בבעלות הנשים ובהנהגתן.
העברית של אורה רהוטה, שנים של ניסיון במערכת החינוך כמחנכת ומורה ללשון והבעה, לספרות, לאומניות ולבטיחות בדרכים, השאירו חותמם, היא תדאג לתקן אותך, על חודו של חולם! אפילו כשבחרה את השם, דאגה לבדוק שהוא עומד בכללי הדקדוק הלשוניים. "מוניתה" זה המונית שלה, הסבירה לי, "וזה גם מתחרז יפה עם "בוניטה" שזה יפה בספרדית" .
מבחינתה רגע בחירת השם זה רגע מכונן " קמתי לפנות בוקר, אחרי שהתהפכתי במיטה, ופה אני מדברת אתך על שלב שיש לי כבר מונית… הבטתי אל עבר בהונות רגליי שבצבצו מבעד לשמיכה וכמו משוגעת התחלתי לצחוק ולהגיד "מוניתה, מוניתה" השם פשוט קפץ לי"
בעודה מספרת לי את זה, היא התגלגלה מצחוק, אני שנסחפתי אחריה, הצעתי לה בצחוק, לשחזר לי את הרגע, אך אורה, בעלת הומור עצמי משובח, הפתיעה שוב, ובאה להתיישב על הרצפה "את יודעת מה, אם זה מה שיעזור לגיוס, לא אכפת, בואי תצלמי, זה באמת מצחיק"
מכוון שהייתה ספה, הצעתי שנעזוב את הרצפה, ונצלם במקום נוח יותר, בלב חשבתי, שהאישה הזאת, הרגילה לצמוח מאי נוחות ולא רואה בעיניים, כה ראויה להגשמת חלום ולביטחון כלכלי.
את הסרטון היא אישרה לי לעלות " ברור שתעלי….אוי יש לי בטן אבל…נו בסדר לא נורא… זה אני"
[youtube 2uETYWbkSLA]
אורה יודעת כי המותג מוניתה מזוהה ומשוייך ישירות אליה, אבל מדגישה כי זה יצריך שינוי, או כדבריה " זהו, דיי, לא רק אני מוניתה, היום יש הרבה מוניתות".
שנייה לפני סיום, שאלתי אותה, האם יש משהו שלא אמרה באף ראיון עבר, והיא רוצה לשתף?
" החלום שלי שמקצוע נהגות מונית יעבור שינוי תדמית, שסטודנטיות יוכשרו אצלי בשיתוף משרד התחבורה להיות עם רישיון למונית, ועם סבסוד ממשלתי יוכלו לרכוש מונית שתאפשר להם לממן את התואר, בעבודה בה השעות גמישות וללא בוס/ית מעליהן!"
אני מאמינה שחלומות נועדו להתגשם, אני מאמינה בנשים כמו אורה, שיש להן חזון ומכוונות גבוה, אך לא חוששות מעבודה קשה וכיתות רגליים.
יש פחות מ – 100,000 ₪ לגייס, בזמן של שבועיים, זוהי קריאה לנוסעים ולנוסעות להתפקד, בואו להיות שותפים ושותפות ליצירת חברה שיוויונית.
להשקעה בהדסטארט הדסטראט – מוניתה – קואופרטיב נהגות
