זה תופס אותנו איפשהו בין גיל שנתיים לגיל שלוש. לפעמים זה גם נמשך עד גיל 4.
זה מתחיל במבט מאיים, כאילו רוצה לומר 'ראה הוזהרת', ואם אין הבנה מהצד השני מגיעה הצרחה האיומה הזאת שאחריה אין דרך חזרה : "זה שלי מהבית!!!!"
כן כן , סיטואציה מוכרת שחוזרת על עצמה כששני ילדים קטנים משחקים ביחד וחלילה אחד מהם נוגע לרגיש שמביניהם בבובה המסמורטטת בדמות כלב שהוא קיבל בירושה מאח שלו. הדרך לצאת מהסיטואציה הזאת תהיה משהו בדמות ארטיק, שוקולד או כל דבר אחר שימתיק להם את העלבון.
מאז שנכנסתי לתחום הנדל"ן אני מרבה להשתמש במונח "בבלעדיות". אבל תכל'ס כל מה שבא לי להגיד זה את אותו משפט מוכר שלא יצא לי להגיד מאז גיל שנתיים…
אתמול זה היכה בי. הסתכלתי על משחק שקניתי לבת שלי באיקאה. זו קופסא מעץ שיש עליה ציור של בית ובפנים יש קוביות משחק. ואז עלו לי כמה תובנות:
1. היא שיחקה בזה בדיוק חצי שעה ואיבדה עניין
2. זו אחלה קופסא לשים בה את כל המפתחות של הבתים אותם אני מוכרת ב ב ל ע ד י ו ת
3. זה שלי מהבית!!!
www.noa-nadlan.co.il