שלוש קומות / אשכול נבו הוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר. 145 עמודים
אני מאוד אוהבת את הספרים של אשכול נבו, ולכן שמחתי מאוד לקרוא את ספרו החדש "שלוש קומות". זו פעם ראשונה שקראתי בפורמט דיגיטלי ספר שהוא רומן ולא רק סיפורים קצרים, קצת חששתי, אבל "שלוש קומות" זורם בקלילות, ואינו ספר ארוך, כך שהחששות שלי היו מיותרים לחלוטין.
"שלוש קומות" עוסק לכאורה בשלושה סיפורים שונים, המתרחשים כל אחד אצל משפחה הגרה בקומה אחרת של אותו בניין.
בסיפור הראשון (הקומה הראשונה), הדובר הוא אבי המשפחה והוא מגולל במסעדה לחבר סופר את סיפור חשדותיו בשכניו, השומרים מפעם לפעם על בתו הבכורה, ועל השתלשלות המקרים שנבעה מחשדות אלו.
בסיפור השני (הקומה השנייה), אם משפחה אחרת כותבת מכתב לחברתה מנוער, ומספרת לה את חששותיה שהיא הולכת בעקבות אמה ומאבדת את שפיותה, על מקרה שקרה לה לאחרונה ואת הפחד שהולך וגדל בה מאז.
בסיפור השלישי (הקומה השלישית), הדוברת היא אלמנה, שופטת בדימוס, והיא מדברת אל מזכירה אלקטרונית ומספרת לבעלה המנוח מה עובר עליה כיום, כשהוא כבר בעולם הבא והיא בעולמנו.
כל אחד מהסיפורים קולח בפני עצמו, וכל סיפור רומז כלאחר יד על מה שהתרחש אחרי שהסיפורים שקדמו לו הסתיימו. שלושת הסיפורים קשורים לכאורה רק באופן מקרי, בהיות הדוברים גרים באותו בית. אבל למעשה חוט מקשר ביניהם והוא מתגלה במהלך הסיפור השלישי.
זה המקום לומר שאני ממליצה מאוד לקרוא את הספר, ושמי שלא רוצה ספויילרים, מי שרוצה להיות מופתע מההמשך כמו שהסופר התכוון (וריבוי האמירות "בל נקדים את המאוחר", "לזה עוד נגיע" ודומיהן מעידות שזו כוונתו) – כדאי שיסיים פה את קריאת הפוסט שלי וילך קודם לקרוא את "שלוש קומות".
נשארתם?
בסיפור השלישי אשכול נבו חוזר ושוב ושוב על הסכמה של פרויד המדמה את מבנה האישיות לשלוש קומות, בראשונה גר האיד, המגיב ליצרים, ממש כשם שהאב בקומה הראשונה פועל ללא מחשבה, מאיים, נלחץ, מסיק מסקנות במהירות ללא קשר לעובדות מוכחות, חונק, וכן הלאה.
בשנייה גר האגו, המתווך בין המציאות לבין הדמיון, בדיוק כמו האם המתקשה להבין האם התנשמות מדברות אליה או שהיא הוזה? האם הגיס שלה באמת מצא אצלה מסתור או שהיא דמיינה יומיים שלמים מחייה?
בשלישית גר הסופר אגו, השופט, כמו השופטת בדימוס שלנו. היא מרגיעה את האגו, היא סולדת מהאיד, היא מרגישה בכל שיחה שהיא צריכה להזכיר לעצמה שהיא כבר בדימוס, שכבר מותרים לה דברים, שהיא כבר לא חייבת תמיד לתת פסק דין.
למרות השוני בין הפרטים היבשים של השלושה (גבר אב לשתי בנות, אם לבת ובן, אלמנה אם לבן), ברור שמדובר בעצם באיש אחד, מוטיבים חוזרים ונשנים בין הסיפורים (התנשמות למשל, ביטויים דומים) מרמזים לאורך כל הדרך שבעצם מסופר פה סיפור אחד ולא שלושה שונים. לכאורה אין שום קשר בין הסיפורים, אבל בעצם יש פה סיפור על הורה המנוכר לילדו, המוטיב הזה שב וחוזר בכל אחד משלושת הסיפורים.
אז קליל, אמרתי, זורם, אבל בעצם אני יודעת שיש לי הרבה מה לחשוב על הסיפור האמיתי שמאחורי הסיפור לכאורה. על מה אשכול נבו באמת כתב, ולא מה לכאורה. הרבה מחשבות עורר בי הספר, הפעיל את כל האינסטינקטים של מי שעשתה תואר שני בספרות. וככה בדיוק אני אוהבת את ספרי הקריאה שלי.
בשורה התחתונה? המלצה לוהטת.
לרכישת שלוש קומות בפורמט דיגיטלי היכנסו לאתר GetBooks