זה התחיל בנזלת תמימה שלי. לא משהו דרמטי או משהו לכתוב עליו… ואז הגיע יום שני. יום שני הוא היום בו הגדולה שלי באופן די קבוע מרגישה לא טוב, בדרך כלל גם בערך באותה השעה. לכן, כשקיבלתי מסרון עם ההודעה "אימא, אני לא מרגישה טוב", עניתי: "זה יום שני ממי, מחר יעבור". אבל תסמונת שני הפתיעה ובענק. הגדולה חזרה הביתה: חום, צמרמורות, כאב גרון, שיעול. אמרתי לה: "ממי, את לא מרגישה טוב", והיא אמרה: "את רואה? אמרתי לך!". חסכתי ממנה את סיפור "זאב זאב", לקחתי אותה לרופא המשפחה, רכשתי לה את מיטב כדורי האנטיביוטיקה, הנוזלים להקלה על שיעול, הכמוסות נגד כאבים ומעט פינוקי שוקולד כדי להמתיק את התרופה. שבוע עבר בו בכל עשר דקות שמעתי את המשפטים: "אמא, בא לך להכין לי תה?", "אמא, בא לך לעשות לי מרק עוף? ", "אמא, בא לך להביא לי טישו ולזרוק את הישן?" ועוד ועוד. ואז הגיע סופ"ש. חיכיתי לו כדי שנתנקה קצת מהמחלה ומהבית, נצא קצת לאוויר ולשמש הקסומה שהייתה. אבל לא. בוקר ליום חדש. ילדה ב': "אימא, אני לא מרגישה טוב". בבדיקה שטחית ולא מקצועית זוהו סימפטומים של חום גבוה, צמרמורות, כאב גרון ושיעול. אמרתי לה: "ממי את לא מרגישה טוב" ויצאנו לרופא המשפחה שקרוב לוודאי כבר התגעגע. רכשתי לה את מיטב כדורי האנטיביוטיקה, הנוזלים להקלה על שיעול, הכמוסות נגד כאבים ומעט פינוקי שוקולד כדי להמתיק את התרופה, פלוס כמה חוברות תשבצים ואת כל ספריית ה – VOD של YES. אחרי ימים ספורים בהם הילדה לקחה את כל הכדורים, הכמוסות והנוזלים, ראתה את כל הסרטים ופתרה את כל התשבצים, הבנתי שכנראה משהו לא עובד כי אין שיפור. אמרתי לה: "ממי, את עדיין ממש לא מרגישה טוב" והלכנו לרופא המשפחה. שוב. הוא כבר לא שמח כל כך לראות אותנו. החלפנו את ארסנל הכמוסות, הנוזלים והאנטיביוטיקה (סה"כ עד כה 547 ש"ח לא כולל תשבצון), והתחלנו מהתחלה. אלא שאז חל מפנה בעלילה: אבא חזר הביתה מהעבודה. הסתכלתי עליו משתדלת לחייך אך אני שמה לב שמשהו בחיוך התעקם לו. אופס – גם בהליכה. "ממי, אתה לא מרגיש טוב?" שאלתי, והוא רק ענה: "לא מרגיש טוב בכלל. אני חושב שפרצתי דיסק". ואז זה התחיל: "ממי, בא לך להכין לי תה עם דבש, לימון וג'ינג'ר?" "אין ג'ינג'ר!" "אה, אז ממי, בא לך ללכת לקנות ג'ינג'ר?", "ממי סליחה אבל את יכולה בבקשה להטעין לי את הנייד, להוריד לי גרביים, להרים לי רגליים ולשים לי כרית חמה חמה?". טוב, אז הזמנתי רופא הביתה (עוד 82 ש"ח) , שיבוא ויזריק לו זריקה בתוחס, שתכאיב לו ככה שישכח את הכאב בגב. וכך היה.
אחרי שבועיים ימים אני פה, כותבת. מחייכת. אני עדיין עם נזלת תמימה, לא משהו דרמטי. אבל דופקת על הראש כמו פולניה זקנה ואומרת: "א-מחייה, העיקר שתהיו לי בריאים ושאלה יהיו הצרות שלנו אמן".
ולפני פרידה טיפ קטן מהמנקה הפיליפנית שלי לטיפול בשיעול טורדני: לפני השינה, מרחו על הגב שמן תינוקות ועליו שימו עיתון. לבשו חולצה ולכו לישון כך את הלילה. היא טוענת שתקומו ללא שיעול.
סופשבוע חם ונעים לכולם ושיר כמובן.
