רגע לפני סיום, אוטוטו מכבים אורות ונגשים למפגש האחרון והמסכם בו אביא את עצמי לבמה. ברגע הזה אני מבקשת לעשות סיום קטן בסיכום: מה קרה כאן בעצם? נכנסה לחיי רוח סערה שעוד לא הבנתי בדיוק איך הגעתי אליה, מה קרה שם ואיך זה מסתיים.
לפני כחודשיים התבשרתי שהתקבלתי לקורס "דיגיטליות בעסקים". איזה כייף לי!
אני שייכת לסוג האנשים שנמצאים כל החיים בלמידה מתמדת, אילו הייתי חוסכת את הכסף שהשקעתי בלימודים הייתי יכולה לעשות טיול מסביב לעולם או להשקיע בשיפוץ רציני בבית או לרכוש איזה רכב מטורף ולהישאר עם עודף.
אבל לא אני, אני אוהבת ללמוד. אני כזו ילדה סקרנית. מעניין אותי המון דברים ותחומים ובכל פעם שאני חושבת שעכשיו אני יודעת אני מגלה שאני ממש עוד לא יודעת ואז צריכה ללמוד עוד קצת כדי לדעת ולגלות שאני עוד לא יודעת. זה לופ כזה שאין לו סוף, ככל שאני יודעת אני יודעת שאני לא יודעת אני יודעת לא יודעת לא יודעת לא יודעת לא …
וכן, אני יודעת, אני ותיקה כל כך בתחומי ויודעת כל הרבה, כבר אמרנו לא? שועלה ותיקה. וזוכרים? החלטתי להשאיר את האגו בצד וללכת ללמוד את מה שאני כבר יודעת. אז כן, למדתי! ועוד איך למדתי. למדתי המון דברים חדשים. למדתי המון דברים חדשים העוסקים בתחום העיסוק שלי אבל יותר מכל למדתי דברים חדשים עלי.
כמו מה את שואלת (גם אתה)? למדתי שקשה לי לשחרר את התדמית הרצינית, שקשה לי לערב בין האני הפרטי עם האני העסקי. למדתי שאני תפוסה באמונות מהעולם הישן שגדלתי בו ומתקשה לקבל את החוקים החדשים.
כל חיי לימדו אותי שרגשות זה לחלשים, לחיות לפי הרגש זה טיפשי, להגיב רגשית זה נחות. אדם משכיל, נאור וחכם, בעל ערך ונחשב הוא אדם חושב, רציונלי. התפקוד שלו מחושב והוא חושב 10 פעמים לפני שהוא מדבר. מערך ההחלטות שלו מדיד וטבלת בעד ונגד זו הדרך הנכונה ביותר לשקול החלטות. ידעתי שלשם אני צריכה לשאוף.
בשבילי זה היה מאמץ, תמיד הייתי אחרת. אימפולסיבית, מרדנית, רגשנית, קופצת ממקום למקום, חסרת עכבות, הכל אצלי בגדול, גם הטרגדיות וגם השמחות, הצחוק המגלגל ללא שליטה, הלב הענק שרק רוצה לאהוב ושיאהבו אותו.
ואז אני מגיעה לקורס שדורש ממני להיות פתוחה, לחשוף רגשות, לערבב בין העסק לבין האני האישי. זה בום לפנים! אני ילדה טובה, אני בלמידה מתמדת. ועכשיו? גם את זה לומדת. זה יקרה רק מסיבה אחת: כי כזו אני.
צילום: דני כיתרי
אוהבת
יערה
