בכל יום שישי, בשנתיים האחרונות, אני שולחת שיר לשבת לחברותיי.
חברותיי הן תמר, שירלי ורונה.
אנחנו חדרתיות. כולנו. שירלי ואני ביחד מהגן, תמר ואני ביחד מהתיכון, ואת רונה אני מכירה כבר הרבה שנים, מחדרה.
במשך השבוע, אני מתחילה לחשוב איזה שיר אשלח להן, נכנסת לאתרים השונים, בעיקר לאתר הנהדר של נילי דגן,
בודקת איזה שירים עלו, מתמכרת ובוחרת.
אני אוהבת שירה. המילים, המקצב, השורות הקצרות, הקטועות, סימני הפיסוק.
כבר קרה לא אחת ששיר שקראתי באמצע היום, גרם לזמן לעמוד מלכת, לעולם להישאר בחוץ, ובפנים, היינו רק אני והמילים והדמעות בעיניים.
וככה, בכל יום שישי, אני שולחת להן שיר שבחרתי במיוחד עבורן, ויחד איתו הגיגים וקשקושים על מה קרה לי השבוע, מי אמר למי, והן עונות לי, חברותיי, ומספרות על השבוע שלהן והמיילים האלה שלנו – אוצר בלום.
בקשקושים המלווים את השיר נפרש עולם שלם של מה עבר עלי ועליהן השבוע. עלינו, על הורינו, על ילדינו, על בני זוגינו שיחיו, על געגועינו לכל מיני דברים, ואחד החלומות שלי הוא לאגד את כל השירים והמכתבים האלה, ולכנס בספר שייקרא, איך לא, שירים לשבת לחברותיי.
האם יכול להיות שלא היה שיר השבוע? הן מתלוננות, כשבאחד מימי השישי לא העליתי שיר, כבר לא זוכרת למה, אני שוקלת לפנות לרשויות ולהתלונן, אומרת שירלי, כי זו פשוט שערורייה.
הקראתי לחברים שאתנו בסופ"ש בחו"ל כלשהו, כותבת לי משם תמר, וכולם התעלפו מיופי ושאלו אם הם יכולים גם להצטרף למועדון.
הקראתי ליעקב, הוא יעקב הכט האחד והיחיד, כותבת לי שירלי, ואני יודעת למה היא מתכוונת כי גם אני מקריאה פה לע.
ורונה שולחת לנו מאמרים וקישורים שתמיד יש בהן משהו שהוא מעבר לסתם קישור.
לכבוד סוף השנה, הכרזתי על תחרות. וככה כתבתי להן, לחברותיי:
יקירותיי,
סוף השנה מתקרב, וחשבתי לתת לכן שיעורי בית.
מה יש? שרק אני אטרח? לא ,ובום טראח!
אני כבר יודעת מה יהיה שיר השנה האהוב עלי ביותר מכל השירים ששלחתי לכן, אבל מה היה השיר שלכן?
איזה שיר הכי אהבתן?
כזה שקראתן שוב ושוב, שגלגלתן על הלשון, שהקראתן לאהוביכן?
קדימה, בנות. מצעד השירים הגדול של 'שיר לשבת לחברותיי' יוצא לדרך.
ויש גם פרסים.
פרס שלישי – עוגת תפוחי עץ אצלי על המרפסת.
פרס שני – עוגת תפוחי עץ וקנקן תה עם מרווה, לימונית ונענע מגינת התבלינים שלי.
פרס ראשון – מלוא השק לימונים מהעץ שלנו.
שאו ברכה,
נשיקות,
עד לרגע זה, שלחו אלי התלמידות המצטיינות שירלי ורונה, את השירים שהן בחרו, ורק תמר לא בחרה, אבל אני סולחת לה, כי היא מבשלת נהדר, ותמיד כשאני באה לבקר בחדרה, היא מאכילה אותי בכל מיני דברים בריאים שקיימים רק במטבח שלה, אז בחרתי בשבילה.
הנה הבחירה של רונה רענן שפריר, שבחרה באווה קילפי הנפלאה, שלדעתי אם יבדקו טוב, יגלו שהיא באופן כלשהו אחותה של ויסלבה שימבורסקה.
אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁהַחַיִּים קְצָרִים.
חִשְׁבִי: אֵיזֶה נִסָּיוֹן מְיֻחָד.
שֶׁהֲרֵי הָאֹרֶךְ אֵינוֹ הָעִנְיָן כָּאן כְּלָל וְעִקָּר,
אֶלָּא שֶׁהִתְאַפְשֵׁר בִּכְלָל לַחֲווֹת אֶת זֶה.
מַה שֶּׁהִתְרַחֵשׁ בְּמַהֲלָכָם הוּא בְּעֶצֶם
שׁוּלִי.
זֶה שֶׁהִתְאַפְשֵׁר לַחֲווֹת אֶת הַהַתְחָלָה וְאֶת הַסּוֹף
בְּלִי לְהָבִין מַה קּוֹרֶה
וְזֶה שֶׁהִתְאַפְשֵׁר לְהִתְקַיֵּם בֵּין לְבֵין
וְלַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בְּלִי לְהָבִין שׁוּם דָּבָר גַּם בְּיַחַס אֵלָיו.
וְזֶה שֶׁחֵלֶק הָאֲרִי הוּא הָאִי־קִיּוּם
וְשֶׁהַשֶּׁמֶץ הַזֶּה, הַחַיִּים, הֵם רַק מַה שֶּׁבְּנִגּוּד אֵלָיו.
לִרְגָעִים הָאִי־קִיּוּם נַעֲשֶׂה רָגִישׁ וּמֵבִין אֶת עַצְמוֹ.
אִי־אֶפְשָׁר לִדְרֹש הֶמְשֵׁכִיּוּת מֵהַתּוֹפָעָה הַזֹּאת.
אֲבָל זֶה שֶׁהִתְאַפְשֵׁר לַחֲווֹת אוֹתָהּ,
שֶׁאֶפְשָׁר לִקְרֹא אוֹתָהּ,
שֶׁאֶפְשָׁר לָשִׁיר אוֹתָהּ וְלִכְתֹּב,
שֶׁהִתְאַפְשֵׁר לְצַיֵּר אוֹתָהּ וּלְנַגֵּן,
שֶׁהִתְאַפְשֵׁר לִרְקֹד וּלְצַלֵּם,
שֶׁהִתְאַפְשֵׁר לְהַצִּיג אוֹתָהּ, לְבַכּוֹת אוֹתָהּ
וְלִצְחֹק, לִלְעֹג לָהּ וְלֶאֱהֹב,
וְזֶה שֶׁזֶּה כָּאַב כָּל כָּךְ,
וְשֶׁהִיא הָיְתָה מְתֹעֶבֶת וּשְׂנוּאָה,
וְזֶה שֶׁהַוִּתּוּר עָלֶיהָ מְעוֹרֵר חַלְחָלָה כָּזֹאת,
מוֹלִיד כָּזֶה אֹשֶר,
וְזֶה שֶהָאֵבֶל
וזו הבחירה של שירלי שכתבה כך: במיוחד בימים אלה, כשאני מחזיקה את החוט הבלוי שקושר את אבא שלי לחיים, השיר המועדף הוא זה:
ימינו – שרית שמיר
כל שאדם צריך
שתהא נפשו שקטה
וצרכיו מסופקים
שבריאותו תהא מאפשרת תנועה
וספירת נשימות תקינה
שביטחון יונח כאוצר
על מפתן לבו
ושמפתח אישיותו ייטמן כמטמון
פעם אחת לפחות
בידיים שאינן שלו.
חייבת להתוודות, כתבה תמר, שחשפתי (ואף השווצתי והקראתי ) לחברים את מזימת השיר לשבת שלנו…
ככה זה- נכנס יין- יוצא סוד,
שיכורה מאלכוהול ומאהבה – לא הייתה לי ברירה, הקראתי להם את ויסלבה ועוד…
התוצאה- נראה לי שנצטרך להוסיף אותם לרשימת התפוצה, אבל הודעתי שיש מבחני קבלה קשים.. שיתאמצו. מילים כאלה לא בחינם ניתנות.
שבוע של נישוקים ונפלאות,
ת.
אהבה מאושרת / ויסלבה שימבורסקה
אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה טִבְעִי,
הַאִם זֶה רְצִינִי, הַאִם זֶה מוֹעִיל –
מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לַעוֹלָם מִשְּׁנֵי בְּנֵי-אָדָם,
שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם?
מֻגְבָּהִים זֶה אֶל זֶה שֶׁלֹּא בִּזְכוּת,
זוּג אַקְרָאִי מִמִּילְיוֹן, אַךְ מְשֻׁכְנָעִים
שֶׁכָּךְ נִגְזַר – כִּפְרָס עַל מַה? עַל לֹא-כְלוּם;
הָאוֹר נוֹפֵל מִשּׁוּם מָקוֹם –
לָמָּה דַּוְקָא עַל אֵלֶּה, וְלֹא עַל אֲחֵרִים?
הַאִם זֶה עֶלְבּוֹן לַצֶּדֶק? כֵּן.
הַאִם זֶה מֵפֵר עֶקְרוֹנוֹת שֶׁקֻּיְּמוּ בְּקַפְּדָנוּת,
מַפִּיל מוּסָר מִפְּסָגוֹת? מֵפֵר וּמַפִּיל.
הִסְתַּכְּלוּ בַּמְאֻשָּׁרִים הַלָּלוּ:
לוּ לְפָחוֹת הִסְתַּתְּרוּ קְצָת,
מִתְחַזִּים לִמְדֻכָּאִים וּמְעוֹדְדִים בְּכָךְ אֶת יְדִידֵיהֶם!
שִׁמְעוּ, אֵיךְ הֵם צוֹחֲקִים – בְּאֹפֶן מַעֲלִיב.
בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הֵם מְדַבְּרִים – מוּבֶנֶת לְמַרְאִית-עַיִן
וְטִקְסֵיהֶם, הַחֲגִיגוֹת,
הַמְּחֻיָּבֻיּוֹת הַמְּחֻכָּמוֹת זֶה כְּלַפֵּי זֶה –
הַדָּבָר נִרְאֶה כִּמְזִמָּה מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת!
קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְשַׁעֵר, עַד הֵיכָן הָיוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִים,
לוּ נִתַּן הָיָה לְחַקּוֹתָם.
עַל מָה הָיוּ יְכוֹלוֹת לִסְמֹךְ הַדָּתוֹת, הַשִּׁירוֹת,
מֶה הָיָה נוֹתַר בַּזִּכָּרוֹן, מֶה הָיָה יוֹרֵד לְטִמְיוֹן,
מִי הָיָה רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר תָּחוּם בִּגְבוּלוֹת.
אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה הֶכְרֵחִי?
הַטַּעַם הַטּוֹב וְהַתְּבוּנָה מוֹרִים לִשְׁתֹּק עַל-אוֹדוֹתֶיהָ
כְּעַל שַׁעֲרוּרִיָּה מֵהָרְבָדִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים.
יְלָדִים נֶהֱדָרִים נוֹלָדִים בְּלֹא עֶזְרָתָהּ.
לְעוֹלָם לֹא הָיְתָה מַצְלִיחָה לְאַכְלֵס אֶת כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
שֶׁהֲרֵי הִיא מִתְרַחֶשֶׁת רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת.
אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת
טוֹעֲנִים כִּי בְּשׁוּם מָקוֹם אֵין אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת.
בֶּאֱמוּנָתָם זוֹ יֵקַל עֲלֵיהֶם לִחְיוֹת, וְגַם לָמוּת
נו, לא צדקתי, הן לא אחיות ויסלבה ואווה? איזה משוררות ואילו מילים, הלב עוצר לרגע.
ואני, מבחינתי זו הייתה שנת השירים של חברתי המשוררת איריס אליה-כהן.
לא יכולתי לשבוע משיריה, ואפילו הקדשתי לה פוסט שלם אצלנו בסלונה, והנה עוד חלום שלי, שהיא תקריא שירים שלה אצלי בסלון לקבוצת חברות וקוראות.
זה שיר השנה שלי, שהתנוסס גם על חלונות של חנויות, נכתב בגיר על לוח לצד תפריטי היום במסעדות, ודיבר אל כל כך הרבה אנשים והשאיר בהם סימן.
סימניה – איריס אליה כהן
אַחֲרֵי שֶׁנִּתְעַלֵּס תִּקְרָא לִי שִׁיר,
אֶפְשָׁר סִפּוּר. אַנִּיחַ אֵת
רָאשִׁי עָלֶיךָ, עַל עֵירֹם חַזְךָ כְּשֶׁאֶהְיֶה
כְּרוּכָה רַכָּה,
עֶרְיָה בֵּין הַזְּרוֹעוֹת
מִלִּים תָּמִיד הָיוּ לִי נְשִׁימוֹת
וְדֹפֶק, הֵד גַּלֵי הַלֵּב בִּתְעָלוֹת הַשֶׁמַע
הָיֹה הָיְתָה אִשָּׁה אַחַת.
הָיֹה הָיָה לָךְ פַּעַם
גֶּבֶר שֶׁאָהַבְתְּ
ורוּחַ דק דחוק בֵּינוֹת דַּפֵּי הַגּוּף
נַפְשִׁי בְּךָ כְּמוֹ סִימָנִיָּה
גַּם אִם אֶפְתַּח אוֹתְךָ
בְּעוֹד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה אֵדַע
אֵיפֹה הָיִיתִי
ספר השירים של איריס, מונח ליד מיטתנו, ואני קוראת בו שוב ושוב, ובכל פעם, נעתקת קצת נשימתי, מרוב יופי ואהבה.
אז מי זכתה? כולן. כולן הגיעו למקום הראשון, וכולן יקבלו גם עוגת תפוחי עץ, וגם קנקן תה, וגם שקיות מלאות לימונים מהעץ בגינה.
שנה טובה לכן חברותיי, יקירותיי, אהובותיי, מלאה בטוב בשפע ובשירים.
